החינוך המיוחד
ארגון הל"ה השקיע מאמצים רבים, באופן יישום חוק החינוך המיוחד התשמ"ח – 1988, בעיקר נגד ההפניה המסיבית של תלמידים למסגרות החינוך המיוחד.
המאבק התמקד בשתי דרכים עיקריות:
א. על ידי בדיקת אופן יישום החוק, תוך ייזום בגצ"ים, הצעות לרפורמה והשפעה על מקבלי
ההחלטות ובעלי תפקידם במשרד החינוך וברשויות בכלל.
ב. על ידי טיפול אישי וליווי הורים, שילדיהם הופנו למסגרות החינוך המיוחד, או שוהים
במסגרות אלו.
כארגון שליווה הורים רבים, לילדים השוהים במסגרות החינוך המיוחד, או מועמדים להשמה במסגרות אלו, אנו יכולים להצביע על מספר ליקויים קשים:
גם ילדים שאינם עונים לקריטריונים המוגדרים בחוק מופנים למסגרות החינוך המיוחד.
קיימת הפנייה מאסיבית של תלמידים משכונות ומעיירות פיתוח, בעיקר משפחות בעלות מצב סוציו – אקונומי נמוך ועולים חדשים מאתיופיה.
וועדות ההשמה פועלות לרוב לא על פי החוק וההוראות:
- הורים לא מקבלים זימון לוועדה כפי שמחייב החוק ועתים גם לא את המסמכים.
- ההחלטה על עתיד הילד/ה מתקבלת עוד לפני שההורים מגיעים לוועדה.
- האבחונים הפסיכולוגים נעשים לעתים לא ע"י פסיכולוג חינוכי מומחה, כפי שמורה החוק.
- הרכב הוועדה אינו תואם למצוין בחוק.
- תכנית לימודים אישית והמלצות הוועדה על אופן המשך הטיפול בילד אינן מיושמות בשטח.
ארגון הל"ה קורא:
- להשקיע מאמצים ומשאבים לפיקוח על אופן אכיפת החוק והנהלים ובמקרה של הפרה להפעיל סנקציות.
- לחשוף נתונים מדויקים של הילדים המופנים לחינוך המיוחד.
- לבצע בדיקה חוזרת של כל הילדים הלומדים בחינוך המיוחד.
- ארגון הל"ה קורא לבטל את וועדות ההשמה, שהפכו להיות מכשיר מיון ותיוג לעשרות אלפי ילדים ולהעניק בידי ההורים את הזכות להחליט על מסגרת לימודית שתשפיע על עתיד ילדיהם.
אם החינוך המיוחד, מוגדר על פי חוק, כזכות, יש לתת בידי ההורים זכות זו, ולאפשר להם לממש זכות זו או לא. גם ילדים עם מוגבלות יכולים להשתלב במסגרת רגילה, עם העזרים הנכונים. ניתן לשלב את המערך הטיפולי במסגרת הרגילה ולא החריגה. יש לאפשר מסגרת מיוחדת להורים ולילדים המעוניינים במסגרת זו.
חברה נמדדת בסובלנותה וביחסה לאחר וחריג, ולכן יש לשאוף לשילובם של כמה שיותר ילדים במסגרות רגילות ולא לסגור אותם במסגרות מיוחדות.