נובמבר 2009

מניעת אלימות במוסדות חינוך

סיכום סמינר סופשבוע של ארגון הלה

מאת: ענת הוד

זוהי לי השנה השנייה שאני מגיעה לסמינר סופשבוע של הלה ונפעמת מהכוחות של הורים במלחמתם על חינוך ילדיהם וההגנה על זכויותיהם של הילדים לחינוך שוויוני וראוי. למי שלא מכירה את ארגון הלה ראוי לציין שהארגון פועל בשטח כבר למעלה מעשרים שנה בקרב קבוצות וועדי הורים ברחבי הארץ- העצמתם והקניית כלים להתמודדות במערכת החינוך ואל מולה. במקביל פועל הארגון לעזרה במקרים פרטיים בהן מופרות זכויות תלמידים במערכת וההורים עומדים אובדי עצות מולה. בסמינרים של הלה ניתן לראות את הרב גוניות של האוכלוסייה המגיעה להלה משני מקורות פעולה אלו.

בסמינר שנערך בסופשבוע האחרון נכחו כמאה הורים מכל קצוות הארץ- מנצרת בצפון ועד תל-שבע בדרום, מרמלה, תל-אביב, כוכב יאיר וג'לג'וליה, ומאבו-גוש, חולון, ירושלים, אשדוד ואשקלון. ערב רב של הורים ופעילי חינוך ולא ניתן היה שלא להתרשם מהקהל הנפלא הזה. קבוצות מאורגנות והורים בודדים ישבו יחדיו ודנו במהלך יומיים בחינוך ובדרכי ההתמודדות עם האלימות הגואה במערכת החינוך בכל הארץ.

הסמינר עסק בדרכים להורדת רמת האלימות בבתי ספר ובהתייחס לחוזר המנכ"ל החדש שיצא בראשון לספטמבר השנה בנושא "מניעת אלימות במוסדות חינוך". בערב הראשון, אחרי פגישת הכרות קצרה של הנוכחים, הרצתה עו"ד נוגה דגן בוזגלו, היועצת המשפטית של הלה וחוקרת ומרצה במרכז אדווה, על חוזר המנכ"ל החדש.

בהרצאתה הדגישה עו"ד דגן בוזגלו את הבעייתיות שעולה מהנחת היסוד של משרד החינוך, הבאה לידי ביטוי בחוזר, לגבי מהי אלימות ומהם המנגנונים היעילים להתמודדות עימה. ההרצאה הדגישה כי אלימות זוהי תופעה חברתית רחבה שמקורותיה מבניים- חברה אלימה, אינדיבידואליזם קשה שמפרק מנגנוני סולידריות, מרוץ להישגים במערכת החינוך שאינו מאפשר לילדים שאינם מצטיינים נוכחות, העלמות עולם הערכים מהכיתה והשינויים הטכנולוגיים שהפכו את מקורות המידע של התלמידים לרב גוונים ואשר מערכת החינוך לא השכילה עדיין להתמודד עימם. כלומר, אלימות בבית הספר נובעת מחוסר הרלוונטיות שלו לגבי חלק ניכר מהתלמידים, הן מבחינת אופן הלימוד והתכנים והן מבחינת אפשרות לפיתוח תחושת שייכות והזדהות. ההרצאה נתנה הגדרות אלטרנטיביות לבעיה ועימן על פתרונות רחבים שיכולים להשפיע על המציאות באופן ממשי. הנקודה המרכזית – לא גישה תקנונית המתמקדת בהגדרת עבירות ועונשים בצידן ובהתמודדות עם אירוע אחרי התרחשותו, אלא מאמץ אמיתי ליצירת סביבה לימודית ובית ספרית בה ארועים כאלו יתרחשו הרבה פחות ובה הילדים יקבלו מענה לצרכים האמיתיים שלהם. חוזר המנכ"ל אמנם עוסק ביצירת אקלים בטוח ומציג המלצות ראויות, אולם הדגש מושם על "משמעת וענישה".

ההרצאה הראשונה מסגרה את הסמינר ונתנה להורים כלים ראשוניים להתמודדות עם הנושא. היום השני החל עם פנל אורחים בהנחיית תקוה לוי, מנהלת הלה, ובו הציגו ארבעה דוברים מגוון מעניין של תוכניות הפועלות בבתי ספר במקומות שונים בארץ ברמה הבינאישית, ברמה הבית ספרית וברמה העירונית, שעיקרן שבירת הניכור בין התלמידים למורים, יצירת תחושת שייכות ותמיכה והיכרות עמוקה עם כל תלמיד.

ד"ר רמי רחמים, פסיכולוג קליני מומחה ומרצה במכללת אחוה, דיבר על המודל שלו המבוסס על הנחיית עמיתים; זיהוי תלמידים מנהיגים, הכשרתם והפיכתם לצוות פתרון בעיות בתוך קבוצת השווים. בהרצאתו התייחס לפער שיש בין אופן החינוך שאנו מורגלים בו הכולל ענישה מנותקת הקשר מהעברה ואלימות מילולית מצד הצוותים החינוכיים, ליכולת של דגם זה להצליח ללמד את הילדים דרכי התנהגות הולמים. בדגש על תגובות חיוביות להתנהגויות ודוגמא אישית כמנגנון היעיל ביותר לחינוך, שיתף ד"ר רחמים את הקהל בהצלחות השיטה שלו במוסדות חינוך לנוער בסיכון. העצמת הכוחות החיוביים בכיתה, מתן סמכות לתלמידים לפתור בעיות יחד עם דוגמה אישית חיובית של המורים והצוות הביאו אוכלוסייה זו להישגים מרשימים בתחום הלימודי כמו גם ביצירת סביבה לא אלימה ומכילה לתלמידים. פרטים נוספים על התוכנית ניתן ללמוד מהמאמרים המצורפים של ד"ר רחמים.

חג'לי חביב קאסם, יועצת חינוכית בבית ספר "עומר בן ח'טאב" בנצרת, דיברה על מודל ייחודי אותו היא הפעילה בבית הספר שלה. העיקרון הראשון המנחה אותה הוא עבודה עם המורים על יצירת אקלים חיובי, סובלנות וקשר אישי בין המורים לבין עצמם ובין המורים לתלמידים. העקרון השני נותן מענה לתלמידים בכך שהוא מאפשר לתלמידים שסבלנותם פגה בכיתת האם לצאת מהכיתה ולבוא לכיתה אלטרנטיבית (מל"א- מרחב לימודים אחר). המרחב מכיל ספה, מחשב, ספרים  ומשחקים ובו נמצאים מורים המאפשרים לתלמידים המעוניינים בכך לקבל חיזוקים לימודיים בנושאים המעניינים אותם או שבהם הם זקוקים לתמיכה. במסגרת התוכנית הזו הורידה חביב קאסם את מפלס האלימות בבית הספר הן של המורים כלפי התלמידים והן של התלמידים. פחות צעקות, פחות עונשים ויותר הקשבה והיענות לצרכים שעולים מהתלמידים עצמם.

שרון פילוסוף, מנהלת תחום חינוך אישי בעיר בת-ים, סיפרה על תוכנית בת ים לחינוך אישי. שלמה לחיאני, ראש עיריית בת-ים, החליט להתמקד בנושא החינוך העירוני לפני למעלה מחמש שנים וקידם מהפכה עירונית בכל בתי הספר. התכנית כוללת טווח רחב של פעולות עירוניות; הכשרת מורים להיות חינוכיים (מורה מלווה אישי לקבוצה קטנה של תלמידים), שחרית (פגישה בת שעה שנערכת בתחילת יום לימודים בכל הכיתות בין 6-3 פעמים בשבוע, בהן הילדים משוחחים עם החינוכיים שלהם על נושאים שונים, אישיים וחברתיים, המעסיקים אותם), ביקורי בית של המורים בבתי הילדים והענות המערכת לצרכים העולים מהביקור ומשיחות השחרית. תוכנית כוכבים במסגרתה חונכים 200 סטודנטים תלמידים "שקופים", שאינם באים לידי ביטוי בכיתה. הן ההישגיים הלימודיים והן מפלסי האלימות בבתי הספר בעיר בת-ים השתפרו ללא הכר במהלך השנים האחרונות מאז החלו ליישם את התוכנית.

ד"ר אריאלה בארי בן-ישי, פסיכולוגית פוליטית, מנחת קבוצות ומרצה במכללת בית ברל, דיברה על עבודת הדוקטורט שלה על הליווי האישי בבית הספר "קדמה" בשכונת פת בירושלים. במסגרת עבודת המחקר שלה ליוותה ד"ר בארי בן-ישי את עבודת הצוות החינוכי של בית הספר למעלה מעשור. בהרצאה היא הדגישה את הכוח העצום הנדרש ממורים בכדי להיות אנשי חינוך אמיתיים וקשובים וכיצד את הכוח הזה הם מקבלים מהמערכת של בית הספר ומהקשר החם עם התלמידים והוריהם. הקשר הבן אישי שנוצר בין התלמידים והצוות ובין התלמידים לבין חבריהם, הוא אשר מהווה את המסגרת היעילה להפיכת בית הספר למקום חיובי, מכיל ומעורר תחושת שייכות וגאווה בתלמידיו. המערכת בנויה על הקשר האישי וההכרות העמוקה בין הצוות, התלמידים וההורים ולכן בית הספר הופך למרכז בעל חשיבות עצומה לקהילה כולה. בשכונה בה רק אחוזים בודדים מהתלמידים סיימו בגרות, מתגאה בית ספר "קדמה" ב- 89% של זכאים. התוצאה הזו בנויה על השילוש הקדוש בין צוות בית הספר- הילדים-וההורים, הפועלים בשיתוף פעולה מלא.

בסיום הפאנל התקיים דיון סוער בנושא שהמשיך לסדנאות קטנות של הורים ומורים שהונחו על ידי קלרה יונה-משולם, בעבר מנהלת בית ספר "קדמה" והיום מרצה ומנחה בסמינר הקיבוצים, תקוה לוי, ונוגה דגן בוזגלו. ההורים והמורים דנו בציפיות שלהם האחד מהשני ובפערים הקיימים בין הציפיות ההדדיות הללו.

בסיום הסמינר ניתן היה לחוש שזוהי רק ההתחלה ומרבית המשתתפים הצהירו כי הם לקחו ממנו רעיונות חדשים שהם רוצים לנסות ליישם ביישוביהם וברצון עז להמשך דיאלוג ושיתוף פעולה לקידום הנושאים שעלו במקומותיהם.

אני יצאתי קצת יותר אופטימית יותר לגבי עתיד מערכת החינוך. המערכת אולי אינה מוכנה להשתנות ולתת להורים לקחת חלק פעיל בה, אבל ההורים ורבים מהמורים מוכנים. כל עוד הורים לוקחים חלק פעיל בשינוי המערכת, נתמכים על ידי צוותי הוראה, נעזרים האחת בשני ולא מוותרים על עתיד טוב יותר לילדים- אנחנו יכולות להצליח במשימה חשובה זו.

אם גם אתם רוצים לשמוע יותר על אפשרויות נוספות להתמודדות עם אלימות במערכת החינוך, אם גם אתם רוצים לשנות את מציאות החיים בבית הספר של ילדיכם, ארגנו קבוצת הורים אצלכם, נסו לצרף כמה מהמורים ופנו אלינו להלה – אנו כאן בשביל לעזור לכן.