עמדת ארגון הלה בנושא: מניעת אלימות במערכת החינוך

ספטמבר 2009

תופעת האלימות תופסת מקום מרכזי בחברה הישראלית. האלימות הינה תופעה המשפיעה ומושפעת מנושאים הקשורים לדמוקרטיה, אי שוויון, קיפוח, הידרדרות ערכי מוסר ועוד. האלימות צומחת במקום שבו אין סובלנות, אין דו שיח, אין כבוד לשונה והיא ביטוי לחברה שאינה מכבדת את חבריה.

פרופסור רמי בנבנישתי מהאוניברסיטה העברית מגדיר במחקרו משנת 2000 אלימות במערכת החינוך: "כל התנהגות מכוונת שמטרתה לפגוע – רגשית או פיזית – באנשי בית הספר, ברכוש או בציוד בית הספר". הגדרתה של האלימות כוללת את המונחים הבאים:

·        אלימות מילולית המיועדת לפגוע רגשית על ידי קללות ועלבונות

·        איומים ישירים ועקיפים, שכוללים הפחדה וסחיטה

·        פגיעה פיזית - דחיפות, בעיטות, מכות ברמות שונות

·        שימוש בכלי נשק מסוגים שונים (גם סכינים)

·        פגיעה ברכוש (כולל גניבה)

·        פגיעה מינית - כולל הטרדה מילולית, שמועות מעליבות, פגיעה פיזית

חרף העובדה כי החברה שלנו היא חברה אלימה, מחקרים טוענים בצורה משכנעת כי ישנה אפשרות להפוך את בית הספר לאיים של שלווה וביטחון, בהם התלמידים יוכלו ללמוד ולהתפתח (גומפל, 1999).

על פי מחקר של הארגון הבינלאומי להשוואת הישגים בחינוך, שהתפרסם בשנת 2001 עולה, כי בתי הספר בישראל הם בין האלימים ביותר בעולם. בשנת 2005 נערך מחקר בראשות פרופ' בנבנישתי המחזק טענה זו וטוען כי ישנן רמות גבוהות של אלימות במערכת החינוך, ובעיקר אלימות מילולית (קללות לדוגמא) ואלימות פיזית מתונה (איומים, דחיפות, אגרופים). קיימת עלייה בתחושת חוסר הביטחון של תלמידים בבית הספר והם חשים שבית הספר הוא מקום מסוכן (בנבנישתי, חורי-כסאברי ואסטור, סקר אלימות, תשס"ה).

המציאות האלימה של החברה הישראלית מתבטאת באופן ישיר בתוך מערכת החינוך והפכה עם השנים לאחת הבעיות החמורות ביותר במערכת. בשנתון "ילדים בישראל - 2008" של המועצה הלאומית לשלום הילד עולים הנתונים הבאים לגבי שנת הלימודים האחרונה (תשס"ח):

17% מתלמידי ה'-ו' ו-12% מתלמידי ז'-ט' חוו אלימות ישירה או עקיפה מצד תלמידים אחרים בבית הספר.

בשנת 2007 נפתחו 32,432 תיקים במשטרה לקטינים. מהם 62.4% היו תיקים פליליים ו- 37.6% הסתיימו באי-תביעה. מאז 2003 ועד 2006 אחוז התיקים הפליליים ותיקי אי-תביעה שנפתחו על רקע עבירות אלימות שהיו מעורבים בהן קטינים מכלל תיקי הקטינים גדל מ-42.6% ל-50.2%, ב-2007 חלה ירידה קלה ל-49.4%. רוב התיקים הפליליים נפתחו על רקע מעורבות קטינים בעבירות אלימות (49.4%) ועבירות רכוש (28.6%).

בדו"ח מודגש כי עבירות אלימות הן רוב העבירות שנעברו במערכת החינוך.

עמדת ארגון הלה בנושא זה ברורה- האלימות הגואה במערכת החינוך איננה גזרה משמיים. ישנן אלטרנטיבות מוכחות, יעילות וחינוכיות להתמודדות:  מהכשרת מורים להוראה בכיתות הטרוגניות, צמצום מספר התלמידים בכיתה כך שלמורים תהיה האפשרות לחנך, מעורבות מערכתית של ועד הורים ועד השקעה בתשתיות חינוך אשר תאפשר פתרונות כגון למידה פרטנית או אפילו מנגנוני ענישה ללא הוצאת תלמידים ממתחם בית הספר. את הפתרונות הראויים והמוכחים ניתן לראות מיושמים גם במקומותינו. ניתן לראות את מדדי האלימות ומדדי הצלחת התלמידים בבית הספר "קדמה" בירושלים אשר מציג תוכנית מלווים בית ספרית שמוכיחה עצמה באופן רציף כבר שנים רבות. דוגמא נוספת ניתן לקחת ממערכת החינוך בעיר בת-ים. "מודל בת-ים לחינוך אישי" מהווה מודל מוצלח לשיפור פני החינוך באחת הערים הגדולות בישראל. הורדת האלימות, שיפור ההישגיים ושיפור מערכת היחסים בין התלמידים, ההורים והמערכת, הינם מרשימים ומוכרים גם למשרד החינוך אשר זיכה את העיר בפרס חינוך ארצי בשנת 2008.

הישגים לימודיים וחינוכיים לא ניתן לייצר ללא יצירת אקלים חיובי, מכיל וחינוכי בתוך בתי הספר. התמודדות זו אינה יכולה להתמקד בענישה, עליה להיות מצע פעולה רחב הכולל חינוך לאי-אלימות ושיתוף פעולה בין סגל בית הספר, ההורים והתלמידים. האחריות לצמצום האלימות בבתי הספר מוטלת בראשונה על מערכת החינוך ועימה על כלל החברה בישראל. ניתן וצריך לייצר שיפור משמעותי במצב מערכת החינוך בדרכים שאינן פוגעניות, דרכים שאינן מוותרות על הילדים שלנו, דרכים אשר מוכיחות את עצמן כבר היום בשטח.