תופעת האלימות תופסת מקום מרכזי בחברה הישראלית וביטויה המרכזי הוא בהתפתחות תרבות המוגדרת כאלימה, המתרחבת וטבועה בחיי היומיום. השפעות האלימות מתבטאות בתחומים רחבים בחיינו. מימדי האלימות מושפעים מהמצב החברתי, הכלכלי והביטחוני של החברה והפרט. האלימות הינה תופעה המשפיעה ומושפעת מנושאים הקשורים לדמוקרטיה, אי שוויון, קיפוח, הידרדרות ערכי מוסר ועוד.

האלימות צומחת במקום שבו אין סובלנות, אין דו שיח, אין כבוד לשונה והיא ביטוי לחברה שאינה מכבדת את אזרחיה.

עשור האחרון חל גידול של מאות אחוזים ברמת הפשיעה בארץ בדגש על רצח, שוד ואלימות בכלל, וכך גם בבתי הספר. אבל, הטיפול באלימות אינו מוגדר כיעד לאומי ואינו יעד מרכזי של אף אחד ממשרדי הממשלה. אין ראייה כוללת ובניית תכנית לאומית עם חזון ומטרות (אהרונישקי, ארהרד ואלגריסי, 2005).

תופעת האלימות בבתי הספר אינה חדשה או ייחודית והיא מאיימת על ביטחונם של התלמידים ושל המורים. אלימות פיזית וגם אלימות מילולית מתבטאות בתחומים שונים בבית הספר, בין אם בין תלמידים לבין עצמם, באלימות תלמידים כלפי הצוות החינוכי והמנהלי, באלימות של הצוות החינוכי או המנהלי כלפי התלמידים ולעיתים גם כלפי הוריהם.

פרופסור רמי בנבנישתי מהאוניברסיטה העברית מגדיר במחקרו משנת 2000 אלימות כ"כל התנהגות מכוונת שמטרתה לפגוע – רגשית או פיזית – באנשי בית הספר, ברכוש או בציוד בית הספר".

הגדרתה של האלימות כוללת גם את המונחים הבאים:

v אלימות מילולית המיועדת לפגוע רגשית על ידי קללות ועלבונות

v איומים ישירים ועקיפים, שכוללים הפחדה וסחיטה

v פגיעה פיזית - דחיפות, בעיטות, מכות ברמות שונות

v שימוש בכלי נשק מסוגים שונים (גם סכינים)

v פגיעה ברכוש (כולל גניבה)

v פגיעה מינית - כולל הטרדה מילולית, שמועות מעליבות, פגיעה פיזית

חרף העובדה כי החברה שלנו היא חברה אלימה, מחקרים טוענים בצורה משכנעת כי ישנה אפשרות להפוך את בית הספר לאיים של שלווה וביטחון, בהם התלמידים יוכלו ללמוד ולהתפתח (גומפל, 1999).

ב. הקשר בין תחושות התלמידים בבית הספר לרמת האלימות שהם נוקטים

ישנם גורמים שונים המשפיעים על רמת האלימות בבית הספר. במחקר שנעשה בשנת 1999 נמצא כי קיים קשר מובהק בין תחושות התלמידים בבית הספר לבין רמת האלימות, שהם נוקטים בה. המחקר מצא כי שלושה מרכיבים עיקריים משפיעים על רמת האלימות בבית הספר ויכולים לנבא אותה:

v תחושות ניכור של תלמידים כלפי בית הספר

v תחושה של כישלון בלימודים

v תפיסת בית הספר כסביבה שיש בה רמה גבוהה של אלימות

המחקר מצא כי ככל שהתלמידים חשו שהם נכשלים בלימודים, שהם מנותקים מהנעשה בבית הספר ושהאלימות היא חלק בלתי נפרד מבית הספר שלהם, הם פנו לדרכים אלימות יותר.

המחקר קובע כי סביבה אלימה בבית הספר מרעילה וחושפת את התלמיד לערכים, שאינם שוללים אלימות, וגורמת לו להסתגל לסביבה כזו ולקבל אותה בתור הדרך להתנהגות (הראל ולאופר 1999).

ג. גורמים המשפיעים באופן ישיר על אלימות בבית הספר

אקלים בית ספרי

האקלים הבית ספרי נחשב על ידי חוקרים רבים כגורם המרכזי בהבנת תופעת האלימות בבית הספר. עם זאת, זהו מושג שקשה להגדרה מדויקת, המתייחס למימדים החברתיים, החינוכיים והפיזיים בסביבת בית הספר. לדוגמא, אקלים המתאפיין בתחושות התלמידים כלפי בית הספר – אם יש תחושות ניכור בקרב ילדים כלפי חבריהם לכיתה, כלפי המורים או כלפי הנושאים הנלמדים, נמצא שהן קשורות להתנהגות אלימה. תלמידים שתפיסתם את בית הספר היא מנוכרת ושלילית, מועדים לאמץ התנהגות אלימה יותר מחבריהם, שלא פיתחו תחושות כאלה.

פיתוח אקלים בית ספרי חיובי, שיוצר תחושות של תמיכה וציפיות חיוביות, עשוי כמובן למנוע היווצרות אלימות.

הכשרה מקצועית

יש חשיבות רבה לעידוד הצוות המקצועי בבית הספר להתנהגות חיובית וחברתית ולדיכוי התנהגויות אלימות ופוגעות. צוות בית ספר, שמוכשר בדרכים לעודד התנהגות נאותה ויודע להתמודד עם כיתות הטרוגניות, יוכל בקלות להשפיע על רמת האלימות בבית הספר.

פיקוח

נמצא כי רמת פיקוח נמוכה בבית הספר, בעיקר בחצר המשחקים, תורמת לעלייה בכמות ובחומרת האירועים האלימים. פיקוח מתבטא בנוכחות אקטיבית והתערבות מבוגרים בשעת הצורך.

קבלת "האחר"

פחד וגזענות שיוצרים ניגוד בין "אנחנו" ל"אחר" גורמים להפחתת ערכו של "האחר" ומכאן, מעודדים אלימות בין אישית קשה, שמתעוררת על רקע הבדלים אתניים, תרבותיים, מגדריים, דתיים או אפליה על רקע הכנסה, מעמד, מוגבלות פיזית או אף מראה פיזי.

ד. עמדת משרד החינוך

משרד החינוך מודע לתופעת האלימות בבתי הספר ולמחויבותו של בית הספר להבטיח את שלומם ואת ביטחונם של התלמידים, המורים וצוות המנהלים;

"בשנים האחרונות התגבר הצורך לטפל בצמצום האלימות בקרב ילדים ובני נוער בישראל. נתונים שנאגרו ממקורות משטרה, ממחקרים ומדיווחים פנימיים במערכת החינוך מצביעים על תמונת מצב קשה באשר להיקף הבעיה ולחומרתה. יש להתייחס בחומרה להתגברות תופעת האלימות במוסדות החינוך. אי התמודדות עם התופעה מערערת את סמכותו של המוסד החינוכי כגורם מחנך, ונוטלת את ההצדקה המוסרית והערכית לקיומו. אם בית הספר משדר השלמה עם אלימות או עם עבריינות אחרת או סלחנות כלפיה, לא יופנמו אצל התלמידים הערכים של שמירת החוק ושלילת האלימות" (חוזר מנכ"ל תשס"א/4 (ג), דצמבר 2000).

"האתגר העומד בפני מערכת החינוך הוא לפעול ליצירת אקלים בטוח במוסדות החינוך, לתלמידים ולמורים, תוך צמצום מוחלט של האלימות" (חוזר מנכ"ל תשס"ג/6 (ב), פברואר 2003).

לצורך הטיפול באלימות, מנחה משרד החינוך את מנהלי בתי הספר להעלות את הנושא על סדר היום שלהם ולהבטיח פעולות חינוכיות כדי להבטיח את הטמעת המסרים והנורמות החברתיות בקרב הצוות החינוכי.

משרד החינוך מדגיש את הקשר בין האלימות לבין אקלים בית הספר, תחושת ההשתייכות של התלמידים לבית הספר, תפיסתם את יכולתם להתמודד עם הלחצים בלימודים ואת המבוגרים כדמויות תומכות.

בנוסף, מנחה משרד החינוך להקים ועדה בית ספרית שתפקידה יהיה לפעול בנושא האלימות, הסמים, פגיעות מיניות ועוד תופעות מסוכנות אחרות. חברי הוועדה יהיו מנהלת בית הספר, היועצת החינוכית, נציגי מועצת התלמידים, פסיכולוגית, נציגי ועד ההורים וגורמים נוספים שמנהלת בית הספר תחליט לגביהם. הועדה תעסוק בתגובות למקרים הדורשים התערבות וכן בגיבוש תוכניות למניעת אלימות: ניתוח הגורמים המגבירים אלימות, ריכוז כתיבת כללים (תקנון), הכנת תוכנית עבודה שנתית ועוד.

2. אלימות בבתי הספר בישראל - מחקרים ונתונים

"בשנים האחרונות נושא האלימות של בני נוער עולה לסדר היום הציבורי... כמות הנפגעים עולה באופן חמור, עקב השימוש המרובה בכלי נשק קרים וחמים... יש מגמת עלייה בכמות פתיחת תיקי נוער בעבירות אלימות". בנוסף, "עולים חרדות ופחדים בקרב בני נוער וילדים גם בתוך כתלי בית הספר. שליש מכל עבירות האלימות אשר ידועות ומדווחות למשטרה מבוצעות בין כותלי בית הספר... מקום שאמור להיות בית מבטחים לילדינו ... " (סנ"צ סוזי בן ברוך, ראש מדור עבריינות/אח"מ במשטרה). ישראל היא בין המדינות המובילות בעולם בבריונות תלמידים.

על פי מחקר של הארגון הבינלאומי להשוואת הישגים בחינוך, שהתפרסם בשנת 2001 עולה, כי בתי הספר בישראל הם בין האלימים ביותר בעולם.

על פי המחקר למעלה ממחצית התלמידים בארץ דיווחו על יחס משפיל ואלים מצד חבריהם. חלקם, סבלו מפגיעות פיסיות קשות.

בין בתי הספר שדורגו כמובילים ברמת אלימות גבוהה, נמצאו בתי הספר של רשת "עמל" - בעלי רמת אלימות בינונית עד גבוהה. מדובר ברשת המחנכת כ – 35,000 תלמידים ב- 53 בתי ספר.

עבירות שבוצעו בידי תלמידים - נתוני המשטרה:

בשנת 2005 נפתחו 32,493 תיקים פליליים נגד תלמידים ובני נוער, מתוכם 6,749 בשל עבירות שבוצעו בין כותלי בית הספר. אמנם חלה ירידה של 4.2% בעבירות הפליליות בשנת 2005,אך נרשמה עליה של 2.5% בעבירות של אלימות פיזית ואיומים.

בשנת 2005 נפתחו 406 תיקים נגד תלמידים בשל עבירות סמים בבתי ספר, 2,774 תיקים בשל אלימות גופנית, 1,744 בשל עבירות איומים, החזקת סכינים ועוד. 1,795 תיקים נפתחו נגד תלמידים בשל עבירות רכוש שביצעו בבית הספר.

המשטרה טוענת שהמאפיין המרכזי של עבירות בתחום האלימות הינו החומרה והעוצמה של המעשים.

חשיפת תלמידים לאירועים אלימים בבית הספר:

על פי מחקר אחר, שנערך בשנת 2005 בראשותו של פרופ` בנבנישתי עולה, כי ישנן רמות גבוהות של אלימות במערכת החינוך, ובעיקר אלימות מילולית (קללות לדוגמא) ואלימות פיזית מתונה (איומים, דחיפות, אגרופים). קיימת עלייה בתחושת חוסר הביטחון של תלמידים בבית הספר והם חשים שבית הספר הוא מקום מסוכן (בנבנישתי, חורי-כסאברי ואסטור, סקר אלימות, תשס"ה).

המחקר הנ"ל חושף ממצאים מדאיגים:

o כמעט כל התלמידים נחשפו בחודש האחרון לאלימות מילולית וחברתית עקיפה (לדוגמא – הפצת שמועות על תלמיד).

o יותר ממחצית מהתלמידים מדווחים שנחשפו לאלימות פיזית מתונה (איומים, דחיפות, אגרופים).

o לפחות אחד מחמישה תלמידים דיווח שהיה קורבן לאלימות פיזית קשה או להטרדה מינית בחודש האחרון.

o יותר ממחצית התלמידים דיווחו שהפעילו אלימות כלפי תלמיד אחר בחודש האחרון.

o קרוב למחצית מהתלמידים מדווחים שבבית ספרם ישנה אוירה אלימה.

o יותר מרבע מהתלמידים חשים חוסר ביטחון בבית הספר.

o בנים חשופים יותר לאלימות פיזית, ופחות לאלימות חברתית עקיפה.

o בין השנים תשנ"ט לתשס"ה יש דיווחים בקרב המגזר היהודי על ירידה לא גדולה באלימות המתונה ובאלימות מילולית, וירידה בדיווחים על הבאת נשק קר וחם לבית הספר.

o למרות זאת, יש הכפלה במספר התלמידים במגזרים היהודי והלא – יהודי שמרגישים תחושות של חוסר ביטחון.

o כ- 30% מהתלמידים חושבים שבעיית האלימות בבית ספרם היא בעיה גדולה.

o כ-30% מהתלמידים חושבים שבבית ספרם ההתמודדות עם האלימות אינה טובה.

אלימות מבחינת החלוקה לבתי הספר:

תלמידי בתי הספר היסודיים מדווחים יותר על מרבית צורות הפגיעה מהאלימות.

תלמידי חטיבות הביניים מדווחים יותר על חשיפה לאיומים בנשק.

יחסית, מעט מתלמידי החטיבות העליונות מדווחים על היותם קורבנות לאלימות.

המגזר היהודי מול המגזר הלא - יהודי:

תלמידים במגזר הלא יהודי מדווחים על יותר קורבנות לאלימות פיזית, ובעיקר לאלימות קשה, יותר מאשר תלמידים במגזר היהודי, שמדווחים על יותר קורבנות לאלימות מילולית.

המגזר הממלכתי - דתי:

תלמידים בבתי הספר הממלכתיים–דתיים הופכים לקורבנות יותר מאשר בבתי הספר הממלכתיים. בחטיבות הביניים – המצב מתהפך.

3. הטיפול באירוע אלים בבית הספר

אלימות יכולה לפרוץ בין תלמידים לבין עצמם, בין תלמידים למורים ובין מורים לתלמידים. בעת הטיפול באירוע אלים, צריך בית הספר לפעול לפי הוראות משרד החינוך, כפי שמפורט בחוזרי המנכ"ל הרלוונטיים. יחד עם זאת, כדאי להדגיש את חשיבות הטיפול באירוע מזוויות הראיה השונות: של הנפגע, התוקף וקהילת בית הספר בכלל.

הנחיות משרד החינוך לטיפול באירועים אלימים אינן מתייחסות לאלימות קלה המתרחשת בכתות כגון קללות, דחיפות קלות וכדומה. התגובות לאלימות קלה מפורטות בפרק "משמעת וענישה".

הנחיות משרד החינוך לטיפול באירועים אלימים בבית הספר:

"מנהל בית הספר הוא בעל הסמכות והאחריות לנעשה בבית הספר, והוא האחראי לשלומם ולביטחונם של התלמידים. למנהלים יוענק חופש לקביעת מדיניות לטיפול, להרתעה ולענישה" כל זאת בהתאם להוראות הכתובות בחוזר המנכ"ל (תשס"א/4(ג), דצמבר 2000);

בזמן האירוע עצמו:

על צוות בית הספר להפריד בין הניצים, להרחיק את התלמידים הצופים ולהכניסם לכתות.
יש להרגיע את התלמידים המעורבים ולשוחח עמם ולאתר במקביל את כל התלמידים המעורבים באירוע.
יש לאפשר לתלמידים המעורבים לתאר את האירוע, את נסיבותיו ותוצאותיו ולהסביר את הסיבות להשתתפותם בו.
בתום האירוע יש לתעד אותו ולהקפיד על הפרטים: תאריך, תיאור האירוע ולהצביע על דרך הטיפול בו.
מומלץ מאד להורים לבקש העתק מהדו"ח המתעד את האירוע!

הטיפול בתלמיד תוקף:

על בית הספר לנקוט בפעולות הבאות:
לאתר את כל המעורבים ולקיים שיחת בירור כדי לבחון את האירוע עצמו, הסיבות להשתתפות בו ונסיבותיו. את השיחה תערוך מחנכת הכיתה והיא תעזר בשעת הצורך במנהלת, ביועצת או בפסיכולוגית בית הספר או במורה אחרת שהתלמיד קשור אליה במיוחד. במקרים חמורים תכונס הועדה הבית ספרית למניעת אלימות.
יידוע ההורים: בכל מקרה של אלימות בגוף וברכוש על המנהלת להודיע על כך מיד בעל פה ובכתב להורי התלמיד הפוגע, להורי הילד הנפגע ולהורי לילדים המעורבים. היועצת החינוכית או הפסיכולוגית יתנו ייעוץ לפי הצורך להורי התלמידים המעורבים.
אם הורה מסרב לשתף פעולה עם בית הספר וקיים סיכון עבור הילד, המקרה יופנה לטיפול פקידת הסעד, לפי שיקול דעתה של מנהלת בית הספר.
בכל מקרה בו יוחלט על פניה למשטרה, המנהלת תיידע מראש ובתיאום עם המשטרה את הורי התלמיד ואת התלמיד עצמו (ראו נוהל מפורט בהמשך). בכל מקרה, חשוב מאד לאפשר לתלמיד לחזור במהרה לתלם ולא לתייגו או לפגוע בדימויו או במעמדו.

הטיפול בקורבן:

חשוב לזכור שלא תמיד המצוקה היא פיזית או נראית לעין וחשוב לטפל בקורבן פיזית ונפשית.
יש לבדוק האם נגרם נזק פיזי ולטפל בו בהתאם.
יש להודיע מייד על הפגיעה להורי התלמיד הנפגע ואף להגיש להם סיוע ותמיכה.
יועצת או פסיכולוגית ייפגשו עם התלמיד ויקבעו האם הייתה פגיעה נפשית והוא נזקק להמשך טיפול.

הטיפול בקהילת בית הספר:

בעת האירוע יש להרחיק את התלמידים הצופים ולהכניסם לכיתות.
לגייס מורות אחרות לעזרה.
לשוחח עם התלמידים.
לקיים דיון של צוות המחנכים על האירוע, דיון בכיתה, במועצת התלמידים ועם גורמים קהילתיים.

במקרה של אירוע אלים שמתרחש מחוץ לבית הספר:

הצוות החינוכי של בית הספר הוא האחראי להתייחסות גם לאירועים אלימים מחוץ לבית הספר, בהם מעורבים תלמידי בית הספר.
מנהלת בית הספר תזמן אליה, מיד כשייוודע לה על האירוע, את השותפים באירוע האלים ותטפל בהם באופן חינוכי בהתאם להנחיות שלעיל.
אם מעורבים תלמידים משני בתי ספר באירוע האלים, מנהלות שני בתי הספר ישתפו פעולה כדי לטפל באירוע האלים באופן מתאים.

ומה קורה בפועל:

פרופסור בנבנישתי בדק את תגובותיהם של מנהלות בתי ספר לאחר אירוע אלים ומצא כי הרוב המכריע של המנהלות:

דיברו עם התלמיד הפוגע על התנהגותו האלימה לפחות פעם אחת.
דיברו בפני קבוצת תלמידים על האלימות בבית הספר.
הזמינו הורים לשיחה בנושא מעורבות ילדם באלימות בבית הספר.
הענישו תלמיד על התנהגותו האלימה.
כתבו להורי התלמיד או שוחחו עמם בטלפון.

אולם, רק כשני שלישים מהמנהלות דיווחו על שיתוף פעולה עם מועצת התלמידים כדי להגיב באופן הולם על אירוע אלים.

כשליש דיווחו על הזמנת משטרה עקב אלימות תלמיד.
15.2% מהמנהלים דיווחו על הזמנת משטרה עקב התנהגות אלימה של הורה.
26.9% דיווחו על כך שלפחות פעם – פעמיים הם הביאו להעברת תלמיד אלים מבית ספרם. (בנבנישתי 2000).

הורים כדאי שתבדקו:

האם המורה מעניקה לילד את ההרגשה שהיא זמינה ואפשר להיעזר בה ולשתף אותה?
האם צוות המורים הוכשר מקצועית ומספיק מנוסה להתמודד עם בעיות של אלימות?
האם בית הספר קבע כללים מוגדרים לענישה, או שהענישה תלויה באופיים של המורים והמנהלת ובמצב רוחם?
האם צוות ייעוצי; יועצת ופסיכולוגית, מעורב ומתערב בדרכי הטיפול של בית הספר במקרי אלימות ועומדים לרשות המורה בכדי להגיש עזרה?
האם ועד ההורים שותף בטיפול במניעת אלימות בבית הספר ומעורב במקרים בהם התרחש אירוע אלים?
האם בית הספר עוסק בבדיקה, אבחון והערכה של יעילות התהליך החינוכי במניעה התמודדות עם אלימות – למשל, באמצעות הפצת שאלונים במהלך השנה?
האם יש צורך לערב סיוע של גורם חיצוני ממשרד החינוך בשלבים "עדינים", בגלל הרגישות במערכות היחסים הקיימות בבית הספר?

4. אלימות הורים ומורים, אלימות תלמידים כלפי עובדי הוראה

א. אלימות מורים

משרד החינוך קובע כי: "להתנהגותו של המורה יש השפעה רבה על חינוך התלמידים. מצופה מהמורה שיחנך באמצעות דוגמא אישית, ועל כן יש לראות בחומרה התנהגויות אלימות של מורים כלפי תלמידים". (חוזר מנכ"ל תשס"א/4(ג), דצמבר 2000).

במחקרים שבוצעו בסוף שנות התשעים בבתי ספר בישראל הוצגו לתלמידים שאלות על התנהגויות אלימות מצד צוות בית הספר כלפיהם. כ-22% מהתלמידים בבתי ספר יסודיים, כ-15% מתלמידי חטיבות הביניים וכ-10% מתלמידי החטיבות העליונות דיווחו כי מורים לעגו להם והעליבו או השפילו אותם . (בנבנישתי והראל 1999).

כ-14% מתלמידי בתי הספר היסודיים, כ-10% מתלמידי חטיבות הביניים וכ-5.5% מתלמידי החטיבות העליונות דיווחו על אלימות פיזית של צוות בית הספר כלפיהם: דחיפה מכוונת, סטירות וצביטות. (חוזר מנכ"ל תשס"א4(ג)2.1-3 ע"מ 37-38).

משרד החינוך מכיר בחשיבות של מניעת האלימות במערכת החינוך ומודע לכך שטיפול בתלמידים אינו מספיק. יש להתייחס גם למורים במערכת החינוך – שהם האחראים המבוגרים המכווינים את התלמידים.

בנוגע לכל מקרה אלימות של מורים:

· כל תלונה על אלימות מורים כלפי תלמידים תטופל מיידית על ידי מנהלת בית הספר.

· במסגרת הטיפול בתלונה המורה תוכל להציג את טענותיה וגרסתה.

· על כל מקרה של אלימות מורים נגד תלמידים, מנהלת בית הספר צריכה לדווח למפקח, למנהל המחוז ולממונה על החינוך והוראה באגף כוח אדם במשרד החינוך.

· בהתאם לחוק העונשין, במקרים הבאים של אלימות עובד הוראה, חובה על המנהלת או על איש צוות הנמצא במקום לדווח בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה, (בנוסף לדיווח לגורמים במשרד החינוך): עברות זנות, פרסום והצגה של תועבה, התעללות, חבלה גופנית, פגיעה בחייו או גופו של תלמיד, עבירות מין, עבירות נטישה והזנחה.

· כל ההליכים בטיפול במקרה חייבים להיות מתועדים, כולל תאריך, תיאור האירוע ודרך הטיפול בו.

· בכל מקרה של אלימות מורה נגד תלמיד, המנהלת תודיע על כך מיד להורים בעל פה ובכתב.

· הורי התלמיד הנתקף ייודעו לגבי החלטות בית הספר וזכותם גם לקבל מידע מתחנת המשטרה בה מתנהלת חקירה בנושא.

· אין לפרסם את שמו של התלמיד הנפגע.

· החל מחשיפת אירוע הפגיעה, חלה על המוסד החינוכי חובה ללוות את התלמיד הנפגע ולתמוך בו.

· בית הספר יקים ועדה בין מקצועית לטיפול בכל מקרה, שמורה תקפה תלמיד, המחייב דיווח. בוועדה ישתתף מפקח בית הספר וגורמים נוספים.

· על מנהלת בית הספר לדאוג להפרדה בין עובד ההוראה החשוד כפוגע לבין התלמיד הנפגע (כגון: שינוי שיבוץ עובד ההוראה, שינוי מערכת השעות לתלמידי הכתה). אין להעביר את התלמיד הנפגע לכתה אחרת או למוסד חינוכי אחר כדי ליצור הפרדה.

החוק להגנת חסרי ישע (סימן ו`1 לפרק י` בחוק העונשין הדן בפגיעה בקטינים ובחסרי ישע) מחייב דיווח לכל חשד לאלימות כלפי קטין. לפי חוק זה, מנהלת או מורה, שאינם מדווחים על עבירת אלימות כלפי תלמיד, צפויים לעונש מאסר של שישה חודשים.

להרחבה ראה: חוזר מנכ"ל סג/6(ב), 2 בפברואר 2003.

טיפול מערכת החינוך בפגיעה מילולית של מורה בתלמיד, שאינה מחייבת דיווח:

· בכל מקרה של פגיעה מילולית של מורה בתלמיד יש לדווח למנהלת בית הספר.

· כאשר מנהלת המוסד החינוכי חשודה כפוגעת, יש לדווח למפקח של המוסד והוא יטפל באירוע.

· על המנהלת או המפקח לברר את פרטי המקרה עם התלמידים והמורה, אך אין לעמת בין תלמיד לעובדת הוראה.

· יש לידע את הורי התלמיד הנפגע אלא אם התלמיד מגלה התנגדות לכך ואז יש לפנות ליועצת בית הספר.

· על מנהלת המוסד או המפקח לדאוג לקיומה של פעולה מתקנת: התנצלות, שיחת הבהרה וכדומה.

· במקרה של תלונה חוזרת לגבי עובדת הוראה יש לדווח גם למפקח. החל מתלונה שלישית יש לפנות ולידע גם את מנהל המחוז ואת הממונה על הפרט ועל תנאי השירות במשרד החינוך.

(חוזר מנכ"ל סג/6(ב) פברואר 2003).

השעיה ופיטורים של עובד הוראה שנקט באלימות:

א) השעיה דחופה על ידי מנכ"ל משרד החינוך: במקרים בהם נעברה עבירה חמורה בתלמיד בית הספר - כאשר השארתה של עובדת ההוראה הפוגעתבמסגרת החינוכית עד לבירור פרטי המקרה מעבירה מסר של הפקרת מוגנותם של התלמידים - קיימת אפשרות של השעיה דחופה של עובדת ההוראה ע"י המנכ"ל לתקופה של חודש ימים. על מנהל המחוז לפנות למנכ"ל המשרד בכתב, עם העתקים לממונה על המשמעת במשרד.

ב) פיטורי מורים אלימים:בפסק דין תקדימי של בית המשפט העליון קבעה כבוד השופטת בייניש כי אלימות מורה כלפי תלמיד היא עבירה חמורה שיש עמה קלון (ע"פ 4596/98 , חסוי). משמעות הקביעה היא כי ניתן לפטר מורה שעבר עבירת אלימות החייבת בדיווח.

(חוזר מנכ"ל סג/6(ב) פברואר 2003).

הורים, חשוב שתדעו:

· בכל מקרה של אלימות מורה נגד תלמיד, חובה להודיע לכם מיד - בעל פה ובכתב.

· מקרה של אלימות פיסית – חייבת מנהלת בית הספר להגיש תלונה לפקיד סעד ולמשטרה נגד המורה.

· במשרד החינוך ובארגוני המורים ישנה נטיה להקל ולטייח בפגיעות מורים בתלמידים. לכן, במקרה של אלימות מורים – מומלץ לבדוק אם מנהלת בית הספר קיימה את נהלי הדיווח והטיפול. אם אינכם בטוחים בכך, מומלץ לדווח בעצמכם למשטרה ולגורמים המתאימים במשרד החינוך. במקרים קשים או חוזרים על עצמם ואם נוכחתם כי הגורמים הרשמיים אינם מטפלים במקרה, ניתן לפנות לתקשורת.

הורים, חשוב שתבדקו:

· אם המורה שהתייחסה בגסות כלפי ילדיכם טופלה ע"י המנהלת בהתאם; אזהרה, הסברה נזיפה, התנצלות, פנייה למפקח ולגורמים המטפלים במשמעת מורים במשרד החינוך.

· במקרה של אלימות פיסית; אם מנהלת בית הספר דיווחה למפקח ולמנהל המחוז במשרד החינוך, והגישה תלונה במשטרה; האם האירוע תועד ונרשמו בו כל הפרטים.

· מומלץ גם לבדוק אם המורה רשאית להמשיך בתפקידה.

ב. אלימות הורים

יחסים של כבוד ואמון הדדי, ערוצי תקשורת פתוחים ומערכת כללים ברורה בין ההורים לבין מורים, הם תנאי ליצירת אקלים בית ספרי חיובי ולפתרון בעיות בדרכים לא אלימות.

מניסיוננו בהלה תגובה אלימה של הורים כלפי צוות בית הספר מתרחשת בדרך כלל בנסיבות הבאות:

-חוסר נכונות מצד צוות בית הספר לשיתוף ההורים במוסדות בית הספר כנדרש על פי הנחיות משרד החינוך, המביא לניתוק וניכור בין ההורים לסגל בית הספר.

- חוסר התייחסות של צוות בית הספר לביקורת, דרישה למידע או תלונות שמביעים הורים.

- אלימות מילולית של חברי צוות בית הספר כלפי הורה.

- הקלות הבלתי נסבלת בה מנהלים אוסרים על הורים להיכנס לתחומי בית הספר.

שימו לב! אלימות של הורים, כלפי תלמידים שאינם ילדיהם, מתרחשת פעמים רבות בעקבות התנהגות פוגעת של תלמיד אחר בילדם, כאשר בית הספר אינו מצליח לטפל בבעיה.

משרד החינוך מודע לתופעה וקובע כי: "לא אחת נובעת אלימות של הורים כלפי תלמידים או מורים, מתוך תחושה שבית הספר נוהג בשרירות לב כלפי ילדיהם ואין להם בפני מי להתלונן על כך" (חוזר מנכ"ל תשס"א/4(ג), דצמבר 2000).

הנחיות משרד החינוך:

· במקרה שמתפתח אירוע אלים במעורבות ההורים, ממליץ משרד החינוך על הרגעת האווירה וקיום פגישה בין ההורים למחנכת, הפסיכולוגית, היועצת, המפקח או המנהלת, בהתאם לבקשת ההורה ובהתאם לצרכים.

· בכל מקרה בו ההורה מאיים לתקוף או תוקף, תלמידים או אנשי צוות, תוגש נגדו תלונה במשטרה, על פי הנחיות משרד החינוך: מנהלת בית הספר יכולה לפנות למשטרה כאשר "השגת גבול של הורים באופן המפריע לפעילות החינוכית השוטפת של המוסד החינוכי או תוך איומים בפגיעה בתלמידים או בצוות המוסד, וזאת לאחר הודעה מתאימה של מנהלת מוסד החינוך האוסרת עליהם להיכנס לתחומי המוסד".

· בכל מקרה, אסור להעניש ילד בגלל התנהגות לא נאותה של הוריו. (חוזר מנכ"ל תשס"א/4(ג), 2.8.2, א` 2.)

ממחקרו של פרופסור רמי בנבנישתי עולה, כי 15.2% מהמנהלים שהשתתפו במחקר דיווחו על הזמנת משטרה עקב התנהגות אלימה של הורה.(בנבנישתי 2000).

נדגיש: פניה למשטרה והרחקת הורים מבית הספר אינה מסייעת לפתרון בעיות בין הורים לצוות בית הספר ובדרך כלל אף מחריפה אותן. תגובה עדיפה לאירוע אלים בו מעורבים הורים היא הרגעת האווירה וקביעת פגישה לדיון בין כל המעורבים בתקרית האלימה.

ג. אלימות תלמידים כלפי עובדי הוראה

1. במקרים של פגיעה מילולית (אמירה שיש בה עלבון, לעג, או השפלה) של תלמיד בעובדת הוראה:

· עובדת ההוראה תגיב בעת האירוע בהתאם לכללי המשמעת במוסד החינוכי, בכדי להעביר מסר ברור לתלמיד הפוגע כי מדובר בפריצת גבולות.

· תיערך שיחת בירור בין התלמיד הפוגע לעובדת ההוראה שנפגעה, ובמידת הצורך שיחה נוספת בין התלמיד לבעל תפקיד נוסף: יועצת, פסיכולוגית חינוכית, רכזת השכבה או מנהלת המוסד.

· הורי התלמיד הפוגע ייודעו ויוזמנו לשיחה.

· התלמיד הפוגע יידרש לפעולה מתקנת כלפי הנפגע ותישקל ענישה חינוכית על פי נסיבות העניין וחומרת הפגיעה.

· במקרה של פגיעות חוזרות יש לשקול דרכי תגובה נוספות והתערבות טיפולית.

2. במקרים של פגיעה פיזית או מינית:

· עובדת ההוראה הנפגעת או איש צוות אחר יפעלו מיידית להפסקת הפגיעה.

· התלמיד הפוגע יורחק לחדר המנהלת.

· עובדת ההוראה תדווח על הפגיעה למנהלת המוסד החינוכי ותתקיים שיחה לבירור פרטי המקרה.

· מנהלת המוסד תקיים שיחת בירור עם התלמיד הפוגע, ללא עימות בינו לבין עובדת ההוראה שנפגעה.

· מנהלת המוסד תזמין את הורי התלמיד לשיחה.

· מנהלת המוסד תדווח על האירוע למפקח בית הספר.

· יש לשקול אפשרות של השעיית התלמיד כתגובה מיידית, בהתאם לחומרת הפגיעה, מצבו האישי של התלמיד ומידת הסיכון שיש בהשעיה למצבו וגיל התלמיד. השעיה תתבצע על פי הנהלים המופיעים בפרק "משמעת וענישה".

· התלמיד יידרש לפעולתה מתקנת ועל המוסד לבחון אפשרויות לפעולה חינוכית או טיפולית.

· על המוסד החינוכי לשקול אפשרות לנקוט הליך של גישור בין עובדת ההוראה לתלמיד במטרה לאפשר לו הזדמנות נוספת. (חוזר מנכ"ל תשס"ד/7, 1 במרס 2004).

5. הטרדה ופגיעה מינית של תלמידים בתלמידים

יש להבחין בין הטרדה מינית לפגיעה מינית:

הטרדות מיניות, המחייבות טיפול חינוכי ומשמעתי במסגרת בית הספר: כינויי גנאי בעלי אופי מיני ("זונה", "הומו"), השפלה מינית, הצעות מיניות חוזרות, תליית תמונות פורנוגראפיות בכתה.

פגיעה מינית היא התנהגות מינית לא חוקית שהתרחשה נגד רצון הנפגע, ללא הסכמה ובדרך תוקפנית, נצלנית ומאיימת.

על פי החוק, מנהלת בית הספר, או אחד מאנשי הצוות חייבים לדווח בהקדם האפשרי לפקידת הסעד או למשטרה על כל פגיעה מינית בתלמיד, שהתקיימה במסגרת המערכת החינוכית.

המאפיינים להתנהגות בעלת אופי מיני המחייבת דיווח:

o כאשר היא התרחשה בניגוד לרצון הקורבן.

o כאשר התקיימה ללא הסכמה.

o כאשר התקיימה בדרך תוקפנית, נצלנית או מאיימת.

o כאשר הופעל לחץ סמוי או גלוי על הנפגע.

o כאשר הוצע שוחד (ממשי, חברתי, רגשי) או היו איומים והפחדות פיזיות ורגשיות.

ובכל מקרה: נגיעות באברי המין, יחסי מין בכלל עד גיל 14, מין אוראלי, מעשה סדום, חשיפה חוזרת של אברי מין בפומבי – הם פגיעות מיניות המחייבות דיווח!

במקרה של פגיעה מינית של תלמיד בתלמיד באותו בית הספר:

אם בוצעה פגיעה מינית, או שיש חשש לפגיעה כזו, מנהלת בית הספר או אחד מאנשי הצוות חייבים לדווח באופן מיידי לפקידת הסעד ולמשטרה.

על כל מקרה של פגיעה מינית או של חשד לפגיעה כזו יש לדווח למנהלת בית הספר, והמנהלת צריכה ליידע את היועצת או הפסיכולוגית.

כבר בשלבים הראשונים של גילוי האירוע יש להודיע להורי התלמיד הנפגע, אלא אם יש שיקולים מיוחדים שלא לעשות זאת. היידוע ייעשה על ידי יועצת בית הספר או הפסיכולוגית, רצוי בנוכחות מנהלת בית הספר.

בירור פרטי המקרה והימנעות מחקירה:

· על איש הצוות שנחשף בפניו האירוע, היועצת החינוכית או הפסיכולוגית לשוחח עם התלמיד הנפגע או עם מי שדיווח על האירוע. כאשר יש צורך לשוחח עם יותר מתלמיד אחד חשוב לעשות זאת עם כל אחד מהם בנפרד ולקבל מהם מידע ראשוני אודות הפגיעה. יש להימנע מחקירת התלמידים המעורבים. החקירה תיעשה רק על ידי מי שהוסמך לכך בחוק – פקידת סעד, חוקר ילדים או חוקר נוער.

· בכל מקרה, שבו יש התלבטות האם לדווח על המעשה המיני, אפשר לפנות לפקידת הסעד, לנציג שפ"י ביחידה למניעת התעללות בילדים או לקצין הנוער בתחנת המשטרה הקרובה.

· גם במקרה שבו תלמיד בית הספר נפגע פגיעה מינית מחוץ למסגרת החינוכית, על ידי תלמיד הלומד באותו בית הספר, או בבית ספר אחר, היועצת או הפסיכולוגית יזמנו את הורי התלמיד הנפגע וידווחו להם על המקרה. אם התלמיד מגלה התנגדות ליידוע ההורים, יש להתייעץ עם פקידת הסעד.

· מנהלת בית הספר חייבת להיפגש לפחות פעם אחת לשיחה עם התלמיד הנפגע ועם הוריו כדי להעביר מסר של תמיכה בתלמיד והגנה עליו. בפגישה, ההורים יעודכנו בדבר זכותם להגיש תלונה במשטרה ובית הספר יסביר להם על היערכותו לתמיכה רגשית בתלמיד.

· בנוסף, המנהלת חייבת להיפגש לפחות פעם אחת עם התלמיד הפוגע ומשפחתו, כדי להעביר להם את המסר שההתנהגות הפוגעת היא מחוץ לחוק ולנורמות ההתנהגות המקובלות. המנהלת תבהיר לתלמיד הפוגע שההתנהגות שלו אינה מקובלת בשום אופן ובית הספר רואה עצמו אחראי לו.

· חשוב מאד לשמור על סודיות ופרטיות הפוגע והנפגע לכל אורך הטיפול באירוע.

הטיפול בילד הפוגע:

בשלב הראשון יש להבטיח הגנה לנפגע ולשאר תלמידי בית הספר.

· אפשר לשקול השעיה של התלמיד הפוגע מהלימודים. השעיה עד 4 ימים לכל היותר תיעשה בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל אירוע. ההשעיה תיעשה לאחר שיחה עם התלמיד הפוגע והוריו, ומטרתה היא להעביר מסר שבית הספר אינו מוכן להשלים עם ההתנהגות הפוגעת.

· משרד החינוך ממליץ לשקול אם להשאיר את התלמיד הפוגע והתלמיד הנפגע באותה הכיתה ובאותו בית הספר. בנוסף, צריך בכלל לבחון את שאלת המשך לימודיו של התלמיד הפוגע במסגרת החינוכית בו בוצעה הפגיעה.

· התלמיד הפוגע יקבל טיפול נפשי מקצועי להפסקת התנהגותו הפוגעת. אם התלמיד הוא מתחת לגיל 12, והוריו אינם מסכימים לטיפול, אפשר לחייבם לעשות זאת באמצעות פקידת הסעד. תלמידים מעל גיל 12, שביצעו פגיעה מינית המחייבת דיווח, יופנו על ידי המשטרה לשירות המבחן לנוער וייפתח הליך פלילי נגדם.

· במקרה של מעשה מגונה בעל אופי "קל" (נגיעה, צביטה, נשיקה או התערטלות חלקית כשהתנהגויות אלה חד פעמיות) על מנהלת בית הספר, או מישהו מטעמה, לדווח לפקידת סעד על האירוע והטיפול בו. לאור הטיפול תוכל פקידת הסעד לשקול המלצה למשטרה לא לפעול באירוע הנדון.

שימו לב!

לא תמיד אפשר לתת הסבר מדויק מדוע ילד או ילדה מסוימים פוגעים מינית בילדים אחרים. לעתים ילדים שפוגעים בילדים אחרים היו בעצמם קורבנות לפגיעה פיזית או אחרת. יתכן גם שילדים שפגעו מינית באחרים נחשפו לאינפורמציה מינית שאינה מתאימה לגילם, וזאת ללא תיווכו של מבוגר. התנהגות מינית פוגעת עשויה להצביע על קיומן של בעיות נוספות, עניין המחייב עריכת אבחון כללי.

משום כך, ומשום שמדובר בילדים ונוער, יש חשיבות רבה לטיפול בתלמיד הפוגע.

פרטים נוספים על הנושא אפשר למצוא בחוזר מנכ"ל תש"ס/2 (א), משנת 1999 של משרד החינוך ובאתר שפ"י - http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/gapim/tochniyot/hitalelut/Shelot3.htm

6. פנייה למשטרה

על פי הנחיות משרד החינוך ישנם מקרים של אלימות בהם חובה על מנהל בית הספר לדווח למשטרה וישנם מקרים בהם הדבר נתון לשיקול דעת. גם להורים יש שיקול דעת אם לפנות למשטרה בעקבות אלימות של תלמידים או מורים.

עם זאת, כדאי לזכור:

פניה למשטרה כרוכה גם בתיוג חברתי ולפעמים ברישום פלילי. המשטרה מקיימת חקירה, אולם בפועל לא תמיד מקפידה על הנהלים ואינה ערוכה לטיפול בקטינים.

כאשר מדובר בעבירה ראשונה של קטין כדאי לשקול נקיטת דרכים טיפוליות חינוכיות בקהילה.

במחקרים רבים שנערכו בעולם, נמצא כי שיפוט בני נוער כמבוגרים, כמו גם ענישה מחמירה יותר, אינם מפחיתים את הסיכוי לביצוע עבירות נוספות של בני הנוער (אהרוני וסלומון 2005).

חשוב לדעת!

זכויות קטין בעת פניה למשטרה:

על פי החוק, חקירת תלמידים כקרבנות או כעדים תיעשה בידיעת ההורים ותתבצע אך ורק על ידי חוקר ילדים מטעם משרד הרווחה (קטינים עד גיל 14 בעבירות של מין ואלימות) או חוקר נוער מטעם המשטרה (קטינים עד גיל 18 בעבירות שאינן בסמכותו של חוקר ילדים) המוסמך לכך.

עם זאת, ישנם מקרים בהם ניתן לחקור תלמיד ללא ידיעת הוריו: כאשר ההורים או בני משפחה אחרים חשודים בפגיעה בתלמידו/או כאשר התלמיד מבקש שלא תימסר ידיעה להוריו. הודעה על החקירה תימסר לפקיד הסעד לכל המאוחר עם תום החקירה והוא רשאי להורות, על אף בקשת הילד, כי תימסר הודעה להורה, אם סבר כי טובת הילד מחייבת זאת.

כאשר תלמיד נחקר בלא ידיעת הוריו המסגרת החינוכית תשמש סביבה תומכת ותלווה את התלמיד בעת החקירה.

(החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס` 12) התשס"ה – 2005; תיקון חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון 13) התשס"ה – 2005).

עד גיל 12, הקטין אינו נושא באחריות פלילית, ואסור לחקור אותו כחשוד או להכריח אותו להיחקר.

עד גיל 14, חובה לאפשר נוכחות הורים בחקירת ילדם, למעט חריגים.

מגיל 12 ועד גיל 14 ניתן לעצור קטין למשך 12 שעות בלבד, עם אפשרות להארכה ב-12 שעות נוספות, באישור קצין המשטרה הממונה.

מגיל 14, ניתן לעצור קטין למשך 24 שעות, עם אפשרות הארכה ל – 24 שעות נוספות.

מקרי אלימות שלגביהם חייבת מנהלת בית הספר לפנות למשטרה:

· גרימת חבלה חמורה לקטין כמפורט: מעשי אלימות או השחתת רכוש תוך שימוש במכשירים או חומרים מסוכנים; תקיפה גופנית שבה תלמידים או אנשי צוות נפגעים או שנגרם סיכון לשלומם; אלימות בהשפעת אלכוהול או סמים; אלימות קבוצתית שבה אדם נפגע, או חשש לאלימות כזאת, בין אם מדובר בתלמידים או בקבוצות מעורבות של תלמידים ושל זרים.

· פגיעה על רקע מיני בתלמיד/ה של בית הספר (ר` סעיף 5).

· התעללות בקטין בבית הספר.

אי דיווח על העברות הנ"ל הוא עברה שעונשה מאסר עד 6 חודשים!!!

להלן מקרים נוספים שמנהלת בית הספר או הגננת חייבים לדווח עליהם בעת התרחשותם או מיד אחריה. לגבי תלמידים מעל גיל 12 – הדיווח יהיה למשטרה, ולגבי תלמידים מתחת לגיל 12, שאין עליהם אחריות פלילית, או לגבי תלמיד בעל צרכים מיוחדים שאין עליו אחריות פלילית, הדיווח יהיה או למשטרה או לפקיד הסעד, לפי שיקול דעת המנהלת ותוך בחינת השאלה אם התלמיד נמצא בסיכון:

· סחיטת "דמי חסות" באיומים, בין אם בשטח בית הספר או מחוצה לו.

· עברות חמורות כמו: פריצה, הצתה, גרימת נזק בזדון.

· נשיאת מכשירים מסוכנים (אולרים, אגרופנים, סכיני גילוח) וסירוב למסרם למנהלת בית הספר.

· השגת גבול של זרים מחוץ לאוכלוסיית בית הספר באופן שמפריע לפעילות החינוכית או תוך איומים בפגיעה בתלמידים או בצוות. המשטרה תוזמן לאחר קבלת הודעה מתאימה של המנהלת בדבר האיסור להיכנס לשטח בית הספר.

· השגת גבול של הורים באופן המפריע לפעילות החינוכית השוטפת של המוסד החינוכי או תוך איומים בפגיעה בתלמידים או בצוות המוסד, וזאת לאחר הודעה מתאימה של מנהלת מוסד החינוך האוסרת עליהם להיכנס לתחומי המוסד".

(חוזר מנכ"ל תשס"א/4(ג), סעיף 2.8.2).

שירות הנוער יחקור כל תלמיד שנחקר כחשוד בביצוע עברה, במטרה לאבחנו ולהכין חוות דעת האם להעמידו לדין ולהמליץ על דרך לטפל בו.

בנוסף, המשטרה יכולה לסייע לבית הספר בפעולות הסברה בנושא מניעת עבריינות, אלימות, מניעת פשיעה, שימוש לרעה בסמים,טיפול בחפצים חשודים ועוד.

7. תוכניות למניעת אלימות בבית הספר

א. קווים מנחים לתוכניות יעילות במניעת אלימות

האלימות מוגדרת כצורה הרסנית וקשה של תוקפנות. הרבה פעמים, במיוחד אצל ילדים, מה שמתחיל כתוקפנות לא מזיקה, עלול להידרדר לאלימות של ממש. הצקות מילוליות או פיזיות, קללות, משחקים תוקפניים ועוד יכולים לנבא את האלימות או אפילו לקדם אותה.

המשותף לכל התוכניות היעילות למניעת אלימות הוא שכולן שמות דגש על מניעת אלימות ולא רק על טיפול בהתנהגות קיימת.

בנוסף, כל התוכניות מתייחסות לתוקפנות כהתנהגות נלמדת, בצורה ישירה או עקיפה, בהתנסות אישית של הילד או באמצעות התבוננות בסביבה ותגובות ממנה. לדוגמא, התפרצויות תלמידים בכתה – אם המורים לא מגיבים באופן נכון ולא מפסיקים אותן, התלמידים מקבלים משוב מהסביבה שזו הדרך הנכונה והרצויה להתנהג.

באופן כללי, לתוכניות יעילות למניעת אלימות יש שלושה מאפיינים עיקריים:

· הצבת גבולות תקיפה – לא מאפשרים לתוקפנות להשתלם לתלמיד ומגדירים חוקים וכללים ברורים ופשוטים, מגיבים באופן מיידי לפריצת גבולות ושומרים על עקביות באכיפה.

· הקניית מיומנויות חברתיות – מלמדים את הילדים דרכים יעילות לבטא צרכים אישיים: רגישות לזולת, שליטה בכעסים ודרכים לפתור בעיות.

· שותפות חינוכית רחבה – פעולה מערכתית כוללת: שותפות חינוכית בתוך הצוות של בית הספר ובעיקר דוגמא אישית של מורים ועובדי בית הספר ושותפות חיצונית – שיתוף פעולה עם ההורים, הקהילה וגורמים אחרים (משטרה, מתנ"סים וכו`).

(מתוך: "מנהיגות חינוכית למניעת אלימות – מקומם של מבוגרים, מורים והורים, במניעת אלימות של ילדים", חיים עמית, פסיכולוג חינוכי).

ד"ר גומפל מציע 6 עקרונות שיכולים לשמש כקווים מנחים לתוכניות טיפול במניעת אלימות:

1. יש לזכור כי האלימות בבית הספר היא רב מימדית ובעלת היבטים רבים, ולכן הטיפול בה צריך להיות כוללני ולא להתמקד בהיבט אחד. אפשר אפילו להתייחס לאלימות בבית הספר כאל מגיפה שבה יש לטפל ביעילות מכל מיני כיוונים והיבטים. אין להתמקד רק בהיבט אחד, כמו הילד עצמו, הכיתה או המשפחה, אלא להתייחס למערכת הבית ספרית כולה.

2. האלימות אינה טבועה בטבע האדם, והתנהגותנו משתנה בהתאם לסיטואציות בהן אנו נמצאים. לדוגמא, מורים רבים יודעים שבאזורים מסוימים בבית הספר (ברזיות, שירותים, מזנון) או בזמנים מסוימים (הפסקות, לדוגמא) עלולות להתפרץ התנהגויות אלימות רבות יותר. לכן, במקום לקבוע שתלמידים מסוימים הם אלימים או תוקפניים, עלינו לבדוק, באמצעות השאלות "מתי, מדוע, היכן וכיצד", מהם המצבים שבהם התנהגות מסוימת מתרחשת.

3. יש לראות את האלימות בבית הספר כמערכת יחסים משולבת של: התוקף, הקורבן והסביבה. כלומר, הסיבות והתוצאות של התנהגות אלימה קשורות בסביבה שבה היא מתרחשת. לכן, חשוב מאד לבחון את ההקשר של ההתנהגות המסוימת.

4. חשוב לזכור שאלימות בית ספרית היא סימפטום ולא הבעיה עצמה ויש לבחון את יחסי הגומלין בתוך בית הספר והמערכת החינוכית ולא להתייחס לתופעה עצמה בנפרד.

5. בגלל שבעיית האלימות היא מורכבת ומתייחסת להרבה גורמים, צריך להתאים את הפתרון לבית הספר הספציפי ולמערכת בה פועלים. אין פתרון–על, שמותאם לכל בתי הספר ולכל התלמידים והמורים. לכן, יש להתאים פתרון לכל אוכלוסיה ולכל בית ספר בנפרד. בנוסף, על המורים להיות בעלי ידע מקצועי כיצד להגיב לאתגרים של הטיפול באלימות.

6. התנהגויות תוקפניות הן התנהגויות נלמדות בקרב התלמידים, לכן, צריכים בתי הספר לפתח תוכניות לחיזוק ההתנהגות החיובית ולספק מודלים לחיקוי. (גומפל 1999).

ברוך יעקבי, מנהל בית הספר היסודי ע"ש יצחק רבין בנשר, כותב על התמודדות עם תופעות אלימות בבתי ספר מזווית ראייתו המקצועית:

"התמודדות אמיתית עם בעיית האלימות בבתי הספר מחייבת את מנהל בית הספר בתהליך, שעיקרו הפנמה של כמה תובנות: הכרה שבבית ספרו אכן יש גילויי אלימות, מתן פומביות לבעיה ושקיפות בכל שלבי הטיפול. לא פשוט להכיר בכך שבבית הספר שלך יש אלימות…. תחילת ההתמודדות קשורה במודעות לבעיה ובהבנה הפנימית שבבית הספר שאתה מנהל יש אלימות".

כדי להתמודד נכון עם האלימות, בית הספר צריך להצהיר על כוונתו בגלוי להתמודד עם בעיית האלימות שיש בו, ולא להסתתר או להתחמק ממנה.

"יש הבדל גדול בין אמירה בנוסח `אנחנו מטפלים באלימות` לבין הצבת הבעיה בראש סדר העדיפויות הבית ספרי", כותב ברוך יעקבי, וממשיך: "המחויבות לצמצום התופעה מחייבת דיבור יומיומי עליה… כל מעגלי ההתייחסות – מורים, תלמידים והורים – מבינים שלבית הספר יש כוונה אמיתית וכנה ורצינית לשנות את המצב. עמדת בית הספר תהיה ברורה, חד משמעית. לא מורכבת, לא מסובכת, לא נפתלת" (הארץ, 12 בינואר 2002).

בתי הספר צריכים ליצור אווירת לימודים יותר הומאנית, לא רק בכדי למנוע את החרפת האלימות, אלא כדי לשנות את הקשרים החברתיים בבית הספר, כך שתלמידים ממוצא תרבותי מגוון ירגישו יותר קשורים, מוערכים ומועצמים. הכיתה צריכה להיתפס בעיני התלמידים כמו קהילה בה דואגים אחד לשני.

בכדי לקדם את הכיתה כקהילה, המורים צריכים ליישם את האסטרטגיות הבאות:

1. להדגיש דאגה ואמון לעומת הגבלות ואיומים.

2. להבטיח שאחדות וגאווה יחליפו ניצחונות והפסדים.

3. לבקש, לעזור ולעודד כל תלמיד לחיות לאור אידיאלים וערכים כמו הגינות, טוב לב, ואחריות.

4. לספק לכל התלמידים מגוון הזדמנויות לחשוב על, לדון ולפעול על פי ערכיהם תוך רכישת ניסיון

5. שמקדם אמפטיה והבנה של האחר.

6. לפגוש בצורך של כל תלמיד להרגיש מסוגל, קשור לאחרים ועצמאי.

("בין הצלצולים", "אסטרטגיות בעלות רגישות תרבותית למניעת אלימות", מאת: Laurel M.Garrick).

תמר הורוביץ, מציגה רשימה כוללת של הצעות לפיתרון בעיות בבית הספר האלים, כפי שמציע המרכז לחקר ולמניעת אלימות וונדליזם בסירקוז שבמדינת ניו יורק:

הצעות מכוונות המתייחסות לתלמיד: הקמת מרכזי אבחון, עיצוב התנהגות, פיתוח כישורי חיים וכישורים חברתיים, חינוך לערכים, הבטחת תגמולים בני השגה.

הצעות מכוונות המתייחסות למורה: ניהול אירועי אלימות, הטלת משמעת עקבית, שימוש בשיטות הוראה פרטניות, עידוד מורה ללמוד להכיר ולהבין קבוצות אתניות, הגברת האינטראקציה בין מורים להורים.

הצעות מכוונות המתייחסות לתכניות לימודים: הנהגת לימודי אמנות ומוזיקה, חוק ומשפט, לימודי עבודה, "בית ספר בתוך בית ספר" (תכנית להפחתת תחושת האנונימיות של תלמידים), יצירת מרכזי למידה ולימודי המשך.

הצעות מכוונות המתייחסות לניהול: הקמת ועדות ביטחון בבית הספר, כתיבת ספר זכויות וחובות, ניהול דמוקרטי של בית הספר והמעטה של חוקים שרירותיים.

הצעות מכוונות המתייחסות לסביבה פיזית: פיתוח תאורה הולמת, תיקון מידי של נזקי ונדליזם, התקנת לוחות לגרפיטי, התקנת סורגים אסתטיים, סימון רכוש בית הספר.

הצעות מכוונות המתייחסות להורים: הקמת ועדות משותפות להורים, מורים ותלמידים, שיתוף הורים בקבוצות לימוד, הגברת אחריות ההורים מבחינה חוקית.

הצעות מכוונות המתייחסות לביטחון: העסקת ניידת שמירה ליד בית הספר, העסקת צוות ביטחון מקצועי עם אוריינטציה ייעוצית, יצירת קשר בין אנשי הביטחון לבין המשפחות.

הצעות מכוונות המתייחסות לקהילה: פתיחת בית הספר לקהילה אחרי שעות הלימודים, הפעלת תכניות חינוך קהילתי.

(הורוביץ 2000: 66-67).

פרופסור בנבנישתי מונה במחקרו משנת 2003 מספר מאפיינים של תוכניות מוצלחות למניעת אלימות:

· העלאת המודעות והאחריות של התלמידים, המורים וההורים לסוגי האלימות הנפוצים בבית הספר.

· יצירת קווים מנחים ברורים וכללי התנהגות בבית הספר.

· הכוונת התוכניות אל כלל המערכות החברתיות השונות בבית הספר, והבהרת הנהלים לכל קהילת בית הספר.

· התוכנית צריכה להשתלב בזרימה היום-יומית של בית הספר.

· את התוכנית יתכננו וייקמו במשותף סגל ההוראה, הצוות המנהלי וההורים.

· במסגרת התוכנית יוגבר הפיקוח על אזורים שמחוץ לכיתות הלימודים.

ככלל, פרופסור בנבנישתי ועמיתיו ממליצים לאמץ גישה של פיקוח ומעקב לאורך זמן על ההיבטים החשובים בבית הספר ויחד עם זאת, לכל בית ספר יש את הייחוד שלו ולכן יש להתאים לו את התוכנית המיוחדת עבורו. עם זאת, ישנם כללים בסיסיים להתייחסות:

· בתי הספר צריכים להפגין חזון של יוזמה ו"ראש גדול" ביחס לבעיית האלימות.

· דרושה מעורבות של כלל האנשים בקהילת בית הספר (תלמידים, מורים, הורים וכו`).

· צריך להביא להעצמה של המורים והתלמידים בהתמודדות עם הבעיה.

· הדמוקרטיה צריכה להיות בליבה של התוכנית.

(בנבנישתי 2003).

ב. מדוע יש תוכניות שאינן יעילות במניעת אלימות?

מספר מאפיינים מרכזיים המשותפים לתוכניות למניעת אלימות שאינן יעילות ואינן מצליחות במשימתן:

התמקדות במקור אחד בלבד לבעיה

האלימות קשורה למגוון גורמים (הפרט, המשפחה, הקהילה, החברה לדוגמא).

תוכניות טובות למניעת אלימות יתמקדו במכלול גורמים בבית הספר ומחוצה לו (משפחה, שכונה, תרבות, אקלים בית הספר ועוד).

תוכניות שאינן מוצלחות אינן מציבות בדרך כלל את הסביבה החברתית של בית הספר במרכז אלא מצמצמות את תחום פעולתן לרמת התלמיד בלבד.

התמקדות פסיכולוגית - התנהגותית

בתוכניות אלה, ההתמקדות הפסיכולוגית היא בילד עצמו ובמשפחתו ולא ביחסי הגומלין בסביבה החברתית בבית הספר ורמת האלימות בו. לרוב, התערבויות כאלה אינן יעילות בצמצום רמת האלימות בבית הספר, והן יעילות רק במקביל לתוכניות ארגוניות וחברתיות בבית הספר.

התאמה לדינאמיקה בבית הספר

הרבה תוכניות יכולות להיות "טלאי" על תוכנית הלימודים ולא משולבות בה כמו שצריך, בהתאם למטרות החברתיות של בית הספר. מצב כזה נגרם גם בגלל שמושגי האלימות בהקשר בית הספר לא הוגדרו כראוי ובאופן ברור. הרבה תוכניות מניחות שהתלמיד הוא מקור הבעיה ומתעלמות מההקשר של בית הספר כפי שהוא משפיע על התלמידים.

התמקדות בחסכים של הילדים

רוב התוכניות מניחות שהתנהגות אלימה של תלמידים היא תוצאה של חסכים בגלל חוסר בחשיפה ובהתנסויות חברתיות. האמונה הרווחת היא כי בגלל העדר כישורים קוגניטיביים והתנהגותיים הילדים נמשכים באופן טבעי לאלימות כפתרון לסכסוך חברתי. התוכניות הללו מתעלמות מההשפעה החזקה של סביבת בית הספר על התנהגות הילדים.

(בנבנישתי 2003).

ג. תכניות למניעת אלימות במדינות אחרות

התוכנית הנורווגית לטיפול בבריונות:

התוכנית הייתה מיועדת להורים, מורים ולתלמידים והיא קבעה כללים ברורים:

· התנהגות בכיתה.

· תגובות של הפרת כללים (הענשה).

· פגישות כיתתיות סדרתיות להבהרת הנורמות שוללות האלימות.

· השגחה משופרת על חצר בית הספר.

· מעורבות המורים בפיתוח האקלים הבית ספרי.

· הבריונות הוגדרה באופן מפורש בחוברת שחולקה לסגל בית הספר, שבה גם צוינו דרכי הפעולה נגדה.

· להורים נשלחה חוברת שכללה מידע וייעוץ.

הממצאים מראים כי חל צמצום של 50% בצמצום הבריונות בבתי הספר ובשיעור הנפגעים ממנה.

בנוסף, ההשפעה החיובית של התוכנית התחזקה עם הזמן, הביאה לצמצום בהתנהגויות אלימות ועלייה בשביעות הרצון של התלמידים מחיי בית הספר.

תוכניות בארצות הברית להפחתת אלימות ולהגברת משמעת:

התוכניות מדגישות ומשלבות כמה מרכיבים:

· הגברת הבהירות של חוקים וכללים.

· הגברת האכיפה העקבית של הכללים.

· הגברת המעורבות והאחריות האישית של הצוות והתלמידים בכל הקשור למשמעת ומניעת אלימות.

· מעורבות רבה של הצוות והתלמידים בפיתוח התוכניות וביישומן.

· ההתערבויות מתייחסות לבית הספר בכללותו ואינן מתמקדות בילדים אלימים במיוחד.

· עבודה במקביל בכמה רמות ועם כמה קהלי יעד – התלמיד היחיד, הכיתה, השכבה, כלל בית הספר, הצוות החינוכי, הצוות המנהלתי וההורים.

(בנבנישתי 2003).

ד. תוכניות למניעת אלימות של משרד החינוך

"בית הספר חייב להבטיח את שלומם ואת ביטחונם של הבאים בין כתליו, ובכך לספק את זכותם של כל ילד וכל ילדה ושל כל מבוגר לשמירה על גופם, על בריאותם הנפשית ועל רכושם"

(חוזר מנכ"ל תשס"א /4(ג).

הנחת היסוד של משרד החינוך "היא כי אפשר לצמצם את האלימות במוסדות החינוך בכל המגזרים באופן משמעותי על ידי יישום אסטרטגיה מערכתית מתוכננת, עקבית וארוכת טווח", ממשיך חוזר מנכ"ל זה ומפרט את השאיפה לבית ספר בטוח, שאינו רק חופשי מאלימות, אלא שהתלמידים חשים כלפיו שייכות והוא מפתח אותם ומקנה ערכים של כבוד, שיתוף פעולה ויצירתיות.

משרד החינוך מכיר בחשיבות העבודה בשיתוף פעולה עם ההורים לצמצום האלימות ולעיצוב אקלים בית הספר, מציע לשלב את ההורים בכתיבת אמנה משותפת שתגדיר את תחומי ההתערבות, האחריות, המטרות לצמצום האלימות ואת אופן הטיפול באירועים אלימים בבית הספר.

משרד החינוך מציע שני סוגי התערבויות: התערבות חינוכית – טיפולית בטווח הקצר, הפותרת את הבעיה הנקודתית והתערבות חינוכית–מניעתית לטווח הארוך.

משרד החינוך מפרט מספר מרכיבים עיקריים שיכללו התוכניות למניעת אלימות, שיותאמו לכל בית ספר לפי צרכיו, כגון: פיתוח ערכי כבוד, אחריות, מעורבות חברתית, סובלנות וסבלנות ופיתוח כישורים חברתיים – שליטה עצמית, פתרון בעיות, קבלת החלטות ועוד.

פירוט על התוכניות למניעת אלימות של משרד החינוך אפשר למצוא בחוזר מנכ"ל תשס"א/4 (ג), משנת 2000 וכן באתר האינטרנט של משרד החינוך:

http://www.education.gov.il/mankal.

לסיום,

האלימות הגואה בבתי הספר בארץ והמקום הגבוה בו ניצבת ישראל במפלס האלימות בעולם, הם לא מקרה. לצערנו, האלימות במערכת החינוך, כמו גם בחברה כולה, הפכה לנורמה ש`חיים איתה`.

מדינת ישראל ומערכת החינוך חייבים לשאול את עצמם:

"איך קורה ש – 80% מהילדים האלימים בבתי הספר באים מבתים לא אלימים?"

כארגון, שפועל אינטנסיבית בקרב הורים, תלמידים ופעילים מרחבי הארץ, אנו רואים לנכון לציין מספר נקודות:

כיצד מערכת החינוך עדין לא הציגה תכנית כוללת, מפורטת ומעמיקה בנושא מניעת אלימות בבתי ספר ומגלה אוזלת יד מול האלימות. פרט לתכניות מעטות כגון `כישורי חיים`, המופעלות בחלק מבתי הספר היסודיים, אין תכניות מקדימות למניעת אלימות, כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים וממערכת השעות.

כיום, תכניות למניעת האלימות תלויות במנהלי בתי הספר ולמשרד החינוך אין אפשרות אכיפה.

מנהלים ומורים אלימים ממשיכים ללמד בתוך המערכת, גם לאחר שהוכחה התנהגותם אלימה כלפי תלמידים.

מנהלים רבים אינם מדווחים על מקרי אלימות בבית ספרם, מחשש לפגיעה בשמם וביוקרת בית הספר.

לארגון הלה מגיעות תלונות רבות מהורים, הטוענים שפניותיהם לצוות המורים ולהנהלת בית הספר על אלימות כלפי ילדיהם, אינן זוכות להתייחסות.

תנאים פיסיים קשים בבתי ספר רבים מונעים מתלמידים את זכותם לסביבה לימודית מטופחת: כיתות צפופות ולא מסוידות, ללא מזגנים, ציוד מיושן. המצב קשה יותר בבתי ספר במגזר הערבי, שם לחלקם אין אפילו מים ושירותים. מבני בתי הספר בארץ, מזכירים לרוב, בתי סוהר עם מסדרונות צרים, ארוכים ומסורגים וחצרות לא מטופחות מוקפות גדרות ו/או חומות.

מעמדם של ההורים בתוך המערכת אינו מוסדר ותחום שיתופם ומעורבותם אינו ברור תמיד.

אתרים נוספים לפעילות בנושא "מניעת אלימות":

- עמותת "מפגשים" פועלת למעורבות חינוכית וחברתית ולמניעת אלימות בשילוב תיאטרון:

http://www.mifgashim.org/

- משרד החינוך – האגף לשירות פסיכולוגי ייעוצי - http://cms.education.gov.il/EducationCMS/units/shefi

- משרד החינוך – "צפונט" – רשת תקשוב חינוכית של מחוז צפון:

http://www.tzafonet.org.il/

- "סהר" – סיוע והקשבה ברשת: שירות תמיכה באינטרנט וכן מידע מפורט על דיכאון, אלימות, התאבדויות, הפרעות אכילה, בדידות וכו`. יש באתר קישורים לאתרים נוספים, מאמרים ועצות של אנשי מקצוע לטיפול. http://www.sahar.org.il/

- מחמ"ד – "משפחת החינוך המיוחד" – האתר עוסק בחינוך המיוחד ומציע הרבה מידע על מאפיינים, תסמינים וקישורים נוספים לטיפול באוכלוסיה מיוחדת.

- מדריך להורים לבטיחות ילדים ברשת האינטרנט: http://www.edu-negev.gov.il/care/

- "הורות ומשפחה" – האתר המקצועי להורים, ילדים ואנשי מקצוע. האתר מציע קבוצות דיון להורים, דו שיח עם אנשי המקצוע, מאגרי מידע ועוד: http://www.horut.org.il/

ה. אל מי ניתן לפנות בנושא טיפול באלימות?

בכל מקרה, בו אינכם מרוצים מטיפול בית הספר במקרים של אלימות, משמעת וענישה או שאתם זקוקים למידע, ניתן לפנות לגורמים הבאים במשרד החינוך:

תפקיד	טלפון	פקס	e-mail
הממונה על חופש המידע	02-5602444	02-5604342	meyda@education.gov.il
האגף לפניות ותלונות הציבור	02-5602206/7	02-5602390	Info@education.gov.il
מרכז המידע של האגף לפניות ותלונות הציבור	1-800-250025	02-5602390	Info@education.gov.il
קו פתוח לתלמידים	1-800-222003	02-5603754
הממונה על יישום חוק זכויות התלמיד	02-5603384	02-5603277	tovabe@education.gov.il
חדר מצב לטיולים	02-6222211	02-6243774

8. ביבליוגרפיה לפרק א` בנושא מניעת אלימות

אהרונישקי, ש. ארהרד,ר המאבק באלימות – מבט מקומי, ועידת השלטון המקומי ה- 1 של ביה"ס לממשל ולמדיניות באוניברסיטת ת"א, מאי, 2005

בנבנישתי, ר. זעירא, ע. ואסטור, ר. (2000) אלימות במערכת החינוך בישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים, בית הספר לעבודה סוציאלית על שם פאול ברוואלד.

בנבנישתי, חורי-כסאברי, מ. ואסטור, ר. (2005). אלימות במערכת החינוך – תשס"ה, תמצית מנהלים. האוניברסיטה העברית בירושלים, בית הספר לעבודה סוציאלית על שם פאול ברוואלד.

בנבנישתי, אסטור, ר. ומארצ`י ר. (2003). התמודדות עם אלימות במערכת החינוך. מפגש לעבודה חינוכית – סוציאלית מס` 17, מרץ 2003, עמ` 9-44.

בן ברוך סוזי, ראש מדור עבריינות נוער/אח"מ, משטרת ישראל – "עבריינות נוער: מציאות ודרכי התמודדות במשטרת ישראל.

בתוך: http://www.police.gov.il/yeladim_unoar/avaryanut_noar/xxavnoar_noar.asp#

גומפל,ת. (1999). הרהורים על אלימות בית ספרית. האוניברסיטה העברית. נמצא ב: http://pluto.mscc.huji.ac.il/~msgumpel/violence.htm

הורוביץ תמר (2000), אלימות כתופעה אנטי חברתית: תיאוריה ומעשה, מכון הנרייטה סאלד. עמ` 66-67.

עמית חיים, "מנהיגות חינוכית למניעת אלימות – מקומם של מבוגרים, הורים ומורים, במניעת אלימות של ילדים" בתוך: http://www.hamit.co.il/community.asp?id=27&cat=article&articleid=616

אתר "בין הצלצולים" (מט"ח והסתדרות המורים) - מאמרים והפעלות בנושא מניעת אלימות: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Staj/ThanimPedagogim/Mishmaat/maamarim.htm

"הארץ", 12 בינואר 2002

A.P. Goldstein (1990). Delinquents on Delinquency. Champaign, IL: Research Press.

חוזר מנכ"ל תשס"א/4 (ג), דצמבר 2000

חוזר מנכ"ל תשס"ג/6 (ב), פברואר 2003

חוזר מנכ"ל תשס"ד/7, 1 במרס 2004