פברואר 2003
החינוך הטכנולוגי
או בשמו האמיתי: החינוך המקצועי
מאת: תקוה לוי
אפתח בציטוט מכתבה של העיתונאית טובה דדון ב- YNET שהתפרסמה ב- 20.2.03 תחת הכותרת: "השירים של חזה ושרעבי הם כורדים ומרוקאים":
"סערה בבית-ספר תיכון בקרית-גת: סגנית מנהל בית הספר הפעילה צנזורה על הרדיו של התיכון, ודרשה לא להשמיע שירים של עפרה חזה ובועז שרעבי, בטענה שהם "שלוחים", "כורדים" ו"מרוקאים" – ואף העליבה את התלמידים המפעילים את התחנה. המקרה ארע לפני כשלושה שבועות, יום לאחר אסון המעבורת "קולומביה". לתלמידי בית-הספר לא היתה מוסיקה חרישית במלאי ואחד התלמידים התנדב להביא קלטת מביתו, ובה שירים של חזה ז"ל ושרעבי. זמן קצר לאחר תחילת השמעת הקלטת, נכנסה סגנית המנהל לאולפן ודרשה להפסיק את השירים. לדברי התלמידים אמרה להם סגנית המנהל שמעתה יאיישו את התחנה רק תלמדים מהמגמה העיונית."
אם הייתי טיפוס דרמטי הייתי מסיימת את ההרצאה שלי כאן – כל הסיפור נמצא בשתי הפסקאות שהקראתי;
ובכ"ז, כיוון שמדובר באוניברסיטה ובסטודנטים אי אפשר בלי נתונים:
בכל עיירות הפיתוח כולל באר-שבע ואשדוד – אין ולו בי"ס תיכון עיוני אחד לרפואה.
· התיכונים המקצועיים והמקיפים בעיירות הפיתוח נמצאים בבעלות של רשתות חינוך מקצועיות פרטיות.
· הרוב המוחלט של התיכונים העיוניים ממוקמים בישובים מבוססים.
· הרוב המוחלט, המאייש את המסלולים המקצועיים הם התלמידים ממוצא מזרחי.
· הרוב המוחלט, המאייש את המסלולים העיוניים הם התלמידים ממוצא אשכנזי.
· רק רבע מהסטודנטים באוניברסיטאות לתואר ראשון ושני, הם מזרחים.
כשמדובר בבעלי תואר שלישי המספר יורד ל- 15%, וכשמדובר בסגל המרצים המזרחים באקדמיה (דוקטורים ופרופסורים) הגענו ל- 3% בלבד.
גם אם נצא מנקודת הנחה שיד הגורל היא זו שכיוונה את המזרחים לעשירונים התחתונים ואת האשכנזים לעשירונים העליונים, מערכת החינוך הישראלית מושתתת ביסודה על ניתוב, הסללה, סלקציה – המזרחים לצוארון הכחול והאשכנזים לאקדמיה ולדריקטוריונים.
בהקשר הזה אציין כאן את ספרו של ד"ר שלמה סבירסקי, ממיסדי הל"ה, "החינוך בישראל – מחוז המסלולים הנפרדים" בהוצאת "ברירות".
לכל ברור, שהדרך למוביליות חברתית היא רכישת השכלה גבוהה. הדברים רלוונטיים, על אחת כמה וכמה, לגבי בני המעמד הנמוך, שלא מחכה להם חיסכון לדירה ומשרה בחברה או אצל החברים של אבא ואמא.
האם מקרה או מדיניות מכוונת למנוע מהמזרחים השכלה גבוהה, קרי מוביליות חברתית?
אני רוצה לסתור את הטענה הרווחת "כל מי שרוצה – מצליח" ולומר בפה מלא שניתוב של מזרחים למסלולי לימוד נחותים הוא מתוכנן, הוא מדיניות;
ד"ר יוסי יונה וד"ר איציק ספורטא, במחקרם "לעצור את הנהירה המבוהלת לביה"ס תיכון": החינוך הקדם-מקצועי ויצירת מעמד הפועלים בישראל"
מצטטים את אליעזר ריגר, מבכירי הוגי החינוך המקצועי ולימים מנכ"ל משרד החינוך, שכתב כבר בשנת 1945, לפני בואם של גלי ההגירה הגדולים מארצות המזרח, את הדברים הבאים:
"הנהגת מגמה לפני מקצועית עלולה להביא ברכה מיוחדת לבני עדות המזרח, שהרי:
1. הילדים בני עדות המזרח, ולכל הפחות רבים מהם, אינם יודעים להעריך לימוד מופשט והם אינם מסוגלים להפיק תועלת ניכרת מלימוד בלתי מעשי, וזוהי אומנם אחת הסיבות לעזבם את הלימודים בגיל הרך,
המורים על פי רוב אינם יורדים לסוף כוונותיהם של ילדים אלה, ותוכנית הלימודים המוגשת להם אינה עשויה לתפוס אותם בשורשי נשמתם,
2. להורי הילדים האלה אין יחס ללימוד עיוני, ולכן הם מפסיקים את לימודי בניהם בלא עת, אולם יתכן שרבים מהם היו נותנים לבניהם לגמור את לימודיהם, אילו נתנה להם אפשרות של הכשרה מקצועית בבית הספר,
3. מכל מקום אפשר לסלק לפחות אחד הגורמים לעזיבה ולעבריינות ע"י הנהגת המגמה הלפני מקצועית."
הדברים הללו שנכתבו, שימו לב, בשנת 1945 הינם עדיין נר לרגלה של מערכת החינוך, תוכניות ההכשרה של מורים עדיין מלמדים ללא ביקורת, את משנתו הגזענית של פרופ' קרל פרנקשטיין על המזרחים טעוני הטיפוח, הנדרשים לשיקום חשיבתם – זוהי המשנה ממנה גזורים הדברים הנ"ל של ריגר ועליה עדיין מתחנכים דורות של מורים מזרחים ואשכנזים.
לפני שבוע נפגשתי עם עו"ד שלא ממש מכירה את מערכת החינוך – לאחר ששיחררתי קיטור במשך חצי שעה על מערכת החינוך, היא איתגרה אותי בשאלה – אם עכשיו היית שרת החינוך מה הדבר הראשון שהיית עושה?
ותשובתי היתה – משנה את תוכניות ההכשרה של המורים ומעבירה השתלמויות למורים בפועל – לא תקציבים, לא מחשבים, לא מעבדות, לא ספריות, לא כיתות מרווחות.
ואם כבר מדברים על תקציבים הנה עוד נתון:
העלות של החינוך המקצועי גבוהה ב- 30% - 40% מהעלות של החינוך העיוני.
הפיכת החינוך העל-יסודי בישראל לעיוני בלבד תאפשר את העברת התקציב העודף של עלות אחזקת בתי-הספר המקצועיים להכשרת מורים, שילמדו ברמה גבוהה את כלל תלמידי ישראל ולא רק את המיעוט המובחר, שהמדינה ייעדה לו מראש את העשירונים העליונים.
הדבר הבסיסי הטעון מהפיכה הוא להעלות את הציפיות של המורים מהתלמידים – לצאת מנקודת המוצא הברורה מאליה שכל תלמיד ותלמידה מסוגלים וזכאים לתעודת בגרות – לכרטיס כניסה להשכלה גבוהה.
להעלות את הציפיות מהתלמידים פירוש הדבר לספק להם חינוך ראוי לשמו, שיוביל את כולם בטבעיות לשערי המקום בו אתם זכיתם להיכנס.
ברצוני לסיים בציטוט מתוך דף עמדה של ארגון הל"ה בנושא:
ü לפתיחת בתי ספר עיוניים בשכונות ובעיירות הפיתוח !
ü לסגירת כל מסלולי הלימוד שאינם מובילים לבגרות !
ü להחלפת כל מקצועות הלימוד למקצועות יוקרתיים, שיאפשרו לבוגריהם להשתלב במקום טוב בחברה הישראלית !
ארגון הל"ה קורא לסגירת בתי הספר המקצועיים !!!
מדובר בשיקול כלכלי פשוט שיחסוך זמן וכסף, גם לתלמידים וגם למדינה.
אין שום הצדקה להקפיא תלמיד ארבע שנים במסלול, שלא יוביל אותו לכלום !!!
אין גם טעם שהמדינה תשלם כל כך הרבה, בכל כך הרבה שנים, במקצוע שניתן לרכישה במספר חודשים !!!
ניסיונות לרפורמה, כבונוסים כספיים לתלמידי שכונות ועיירות פיתוח אינן פתרון, אלא כיבוי שריפות. למצב החינוך בארץ ולהישגים העלובים, נדרשת תפישה כוללת שאמורה להשתנות.
השינוי צריך להתחיל בסגירת בתי הספר והמסלולים המקצועיים והפיכתם לעיוניים.
מחקרים רבים מראים שקיים יחס ישיר בין עוני לרמת השכלה. ככל שאדם משכיל פחות הוא עני יותר. פתיחה של בתי ספר עיוניים בשכונות ובעיירות פיתוח תשדרג את כל מערכת החינוך בישובים אלו, ותתרום להעלאת רמת ואיכות החיים.