פעילות ארגון הל"ה בשנת 2006
רקע
בשנים 2000-2004 קוצץ תקציב ההשקעה בחינוך בלמעלה מ-50% ולמרות עליה בתקציב החינוך בשנים 2005, 2006 עדיין מדובר בתקציב נמוך בכ-30% מתקציב שנת 2000.
במהלך השנים חלה עליה בהיקף תשלומי הורים למימון פעילויות שונות בבתי הספר. בישובים ובשכונות השייכים לאשכולות הנמוכים בהם אין לבתי הספר הכנסות מגיוס כספים עצמי ואין להורים יכולת לממן תוספות, התלמידים מקבלים שירותים על בסיס התקציב הממשלתי. בישובים מבוססים, שם הכנסת ההורים גבוהה, נהנים התלמידים ממימון פרטי כהשלמה למימון הציבורי המצטמק. העלייה בשיעור המימון פרטי של החינוך מגדילה את הפערים ברמת הלימודים ובהישגים בין תלמידים להורים בישובים מבוססים לתלמידים הלומדים בישובים בלתי מבוססים;
מנתונים שהציג משרד החינוך בחודש מאי האחרון עולה כי חל גידול של 1.5% במספר הניגשים לבחינות הבגרות אולם חלה ירידה של 2.4% בשיעור הזכאים לתעודת בגרות בהשוואה לשנה קודמת. כך או כך, עליות וירידות בשיעור הזכאים הארצי לבגרות אינן משנות את הפערים העקביים בשיעור הזכאות בין קבוצות באוכלוסיה, ובמיוחד בשיעורי הזכאות לתעודת בגרות המקנה אפשרות קבלה לאוניברסיטאות. שיעורי הזכאות בקרב תלמידים ערבים, בדואים, עולים חדשים, תלמידי מסלולים טכנולוגיים ותלמידים יהודים מישובים בלתי מבוססים נמוך בהשוואה לממוצע הכללי. השינוי היחיד שחל בשנים האחרונות הוא עליה בשיעור הזכאות בקרב תלמידות בהשוואה לתלמידים.
פעילות ארגון הל"ה בשנת 2006 התאפיינה בעיקרה בהרחבת זכויות הורים ותלמידים במערכת החינוך. פעילות זו קיבלה תאוצה עם העסקתה של עו"ד נוגה דגן-בוזגלו בארגון מחודש מאי 06.
הקמפיינים שארגון הל"ה הריץ בשנת 2006 היוו מכנה משותף רחב של הפרות זכויות הורים ועסקו בשלושה נושאים:
1. דרישה ממנהלי בתי ספר למלא את חובתם ולשתף הורים במועצה הפדגוגית בבית-הספר. בשיאו של הקמפיין התפרסמה כתבה בגיליון יום ששי ב"מעריב" עם הפנייה בעמוד השער "מהפיכה בחינוך: גם ההורים יקבעו מה הילדים לומדים". קדמה לכך התכתבות עניפה עם היועצת המשפטית של משרד החינוך, אשר קבעה חד משמעית שעל מנהלי בתי ספר לשתף הורים במועצה הפדגוגית.
2. דרישה לשקיפות תוצאות סטטיסטיות של מבחנים חיצונים המתקיימים בבתיה"ס; מבחני בגרות בתיכון, מבחני מיצ"ב של משרד החינוך ומבחנים מוניציפאליים שמטרתם למפות את הישגי התלמידים יחסית לרמה הנדרשת לגילם.
3. דרישה לשיתוף הורים בעשייה החינוכית בביה"ס.
במאי 2006 הגשנו המלצות מפורטות, המבוססות על הצעת החוק להסדרת ממעמד ההורים במוסדות חינוך, לועדה במשרד החינוך השוקדת על פרסום חוזר מנכ"ל חדש שעניינו "יחסי הורים בית-ספר".
בדף עמדה שהציגה הל"ה בנובמבר 06 בועדת החינוך בכנסת בדיון על מעמד המנהל התייחסנו למספר היבטים: אי שיתוף נציגי הורים במועצה הפדגוגית, אי העברת אינפורמציה להורים, ואי שיתוף הורים בהתקשרות עם גופים חיצוניים לביה"ס, זאת בעידן ההפרטה והניהול העצמי, בו בתי ספר רבים קושרים עצמם עם גופים חיצוניים למשרד החינוך כמו: חברות המפעילות תוכניות לימודים נוספות וחוגים, תאגידים מסחריים – בנקים וחברות, תנועות נוער ואפילו הצבא. מנהלי בתי ספר מחליטים על התקשרויות אלה ללא שיתוף הורים ופעמים רבות גם ללא יידועם.
בנוסף לתחומים הנ"ל ישנם נושאים נוספים בהם מנהלים מתעלמים מנהלי משרד החינוך ומדירים הורים מחיי בית הספר; אי שיתוף הורים בניסוח תקנון בית-הספר, אי שיתוף הורים בועדות שונות (ועדת הנחות, ועדה בית ספרית לטיפול בנושאי אלימות, סמים, פגיעות מיניות וכו`), אי יידוע הורים בעניינים הנוגעים לענישה והרחקה ומתן זכות טיעון. אלו רק מקצת מהדוגמאות לנהלים של משרד החינוך המשתפים הורים במעשה החינוכי, אשר מופרים על-מנהלי בתי ספר באין מפריע.
הצעת החוק להסדרת מעמד ההורה במוסדות חינוך שנוסחה בארגון הל"ה נותנת מענה להפרת זכויות ההורים והתלמידים בנושאים המתוארים לעיל ובאחרים.
בשנים האחרונות פעלנו בארגון הל"ה לעגן את מעמד הורים במערכת החינוך בחוק. לקראת סוף שנת 2006 סיימנו לנסח את הצעת החוק, אשר גובשה יחד עם נציגי הורים ומשפטנים מרחבי הארץ. ההצעה מדגישה שורה של עניינים שלפי הניסיון המצטבר מהווים מוקדי חיכוך בין הורים למוסדות חינוך: החובה למסור מידע ולהיוועץ בהורים בעניינים הנוגעים לתלמיד כפרט; חובת פרסום מידע לציבור ההורים לגבי תכניות הלימודים וההישגים של תלמידים במוסד חינוכי; שקיפות בנוגע לניהול כספי המוסד החינוכי; בטיחות; נציגויות הורים והיקף מעורבותם בפעילות המוסד החינוכי. בנוסף עוסקת הצעת החוק בהכשרת הורים למעורבות במוסדות חינוך ויצירת מנגנונים להבטחת שיתוף פעולה פורה בין הורים לצוות מוסד חינוכי ומבטיחה ייצוג דמוקרטי של ההורים במוסדות חינוך המתבטא במבנה מוסדות ההורים ובאופן בחירתם.
* בפברואר 2007 נמסרה ההצעה לחבר הכנסת דב חנין מחד"ש, אשר בימים אלה מקדם אותה לקראת חקיקה בכנסת.
במקביל לניסוח הסופי של הצעת החוק ערכנו בשנת 2006 תחקיר נרחב לקראת כתיבת חוברת המידע "אורחות חיים בבית-ספר – מדריך להורים, תלמידים ומורים בנושאים: מניעת אלימות, בטיחות, משמעת, תקנון ומועצת תלמידים". התחקיר כלל גם התכתבויות עם היועצת המשפטית של משרד החינוך, שסייעו לנו גם בהתייחסות לתחומים הללו בהצעת החוק. חוברת המידע מרכזת את הנחיות משרד החינוך בנושאים אלו, הפזורות על פני חוזרי מנכ"ל רבים, בנוסף על מקורות אחרים והמלצותינו בכל נושא. החוברת יצאה לאור בספטמבר 2006, עם פתיחת שנת הלימודים, והופצה בקרב מנהלים ויועצות בעשרות בתי ספר ובין חברי וועדי הורים ברחבי הארץ.
כנהוג בהל"ה, אנו כורכים את פעילות השטח בקרב הורים עם פעילותנו להעלאת נושאים אלה על סדר היום הציבורי. בשנת 2006 קיימנו שתי אסיפות כלליות של העמותה, בהן דנו בבעיות תכופות בהן נתקלים הורים פעילים.
הדיון הראשון התקיים בפברואר 2006 ועסק בביטויה של ההפרטה בשטח. הסוגיה המרכזית שנדונה: כניסתן של רשתות חינוך פרטיות לשכונות, עיירות פיתוח וכפרים הפונות למנהל החינוך ברשות בהצעות מפתות, לפיהן כל האחריות לחינוך בישוב או בבית ספר מסויים תועבר לאותה רשת, המתחייבת לשפר הישגים ולייעל את המערכת באופן כללי. הרשתות גם מבטיחות שכר גבוה יותר למנהל החינוך, שיבוץ מקורבים כמורים ועוד. בכל המקרים הידועים בהל"ה, ההחלטה על העברת בי"ס לניהולה של רשת מתקבלת ללא שיתוף ההורים או יידועם. מרגע שביה"ס עובר ל"בעלות" רשת חינוכית, הוא מפסיק להיות מתחם ציבורי והכניסה להורי תלמידים מוגבלת או אפילו אסורה. מעורבות הורים בבית הספר קשה במערכת הציבורית אך כמעט בלתי אפשרית כאשר ביה"ס מופעל ע"י רשת פרטית. עוד טענו נציגי ההורים כי את הרשתות הפרטיות מנחים שיקולים עסקיים ולא פדגוגים, מדובר בגופים עסקיים המנוהלים למטרות רווח ואף מצהירים על כך בגלוי. בנוסף לדמי הניהול המועברים לרשת מהרשות המקומית, הרשת רוכשת שירותים ומוזילה את עלויות פעילות ביה"ס. כך שיעורי העשרה ותכניות לימוד נוספות נרכשים מגופים פרטיים ועמותות על פי שיקולים כלכליים ולא פדגוגיים. ביה"ס הופך לקבלן תכניות לימוד. לאחרונה החלה גם חדירה של חברות לבתי ספר, לדוגמא בי"ס "רוגוזין" בת"א – שם סולקה קבוצת האמנים שהפעילה תכנית קהילתית בבית הספר לטובת "סיסקו" - חברת היי-טק שבנתה בבית הספר מעבדות להכשרת טכנאים ומשתתפת בתכנית ההכשרה. טכנאים הם ה"לאו-טק" של ההי-טק ולכן מדובר בגרסת שוק של החינוך המקצועי המסורתי. למרות שהרשתות כפופות לפיקוח משרד החינוך, בעידן הניהול האוטונומי בו גם בתי ספר ממלכתיים ציבוריים מתנהלים כעסק המשווק עצמו, מגייס תלמידים וכספים, נראה שהתערבות משרד החינוך בניהול הרשתות היא מינימאלית.
הרשתות שפונות לישובים חלשים הן רשתות המתמחות בחינוך מקצועי ולכן לרוב אינן מעלות את ההישגים החינוכיים בישוב. בנוסף, הרשתות מנשירות תלמידים או לא מאפשרות לתלמידים חלשים לגשת לבחינות בגרות כדי שלא ישפיעו על ממוצע הציונים של בוגרי הרשת ויפריעו לשיווקה.
כמו כן דובר על צמצום המימון הציבורי וגביית תשלומים מההורים: חברי ועדי הורים מכל הארץ מדווחים על גביית יתר של ביה"ס , חוסר שקיפות בניהול כלכלי, העלמת מידע מהורים לגבי השימוש בכספים והפעלת לחץ על ההורים לשלם באמצעות הוצאת ילדיהם מהפעילויות אם לא שילמו, גם כשהדבר עומד בניגוד להנחיות משרד החינוך.
בסיכום, הדיון נסוב גם על פעילות ועדי הורים; בעידן ההפרטה והרשתות הפרטיות ישנה מגמה ברורה של דחיקת רגלי ההורים מכל מעורבות או פיקוח על ביה"ס, ביה"ס הופך ממתחם ציבורי-קהילתי למתחם פרטי שבעליו מחליט מי ייכנס בשעריו.
המסקנה של הדיון היתה כי לאור הפיקוח הרופף של משרד החינוך והאינטרסים הכלכליים של ביה"ס יש חשיבות רבה לפיקוח ההורים בעיקר בתחומים הפדגוגיים, שהם המוזנחים ביותר.
הדיון השני בפורום של האסיפה הכללית של העמותה ונציגי הורים נוספים התקיים תחת הכותרת: "לחסום את השער או לעתור לבג"ץ – האופציות העומדות בפני הורים נאבקים".
בדיון תוארו מאבקי הורים, שעמדו בפניהם אופציות משפטיות בצד מאבקים ציבוריים; ארבעה חברי ועדי הורים מת"א, אשקלון, מושבי לכיש ומושבי חבל הבשור נאבקו להדחת מנהלות בתי ספר בישוביהם לאחר שהאחרונות הדירו את ועדי ההורים ממעורבות בחיי בית-הספר ונהגו בו כבשטח פרטי שלהן. במושבי לכיש וב"תיכון לאמנויות" בת"א מנהלות בתי הספר אינן מכהנות יותר בתפקידן. נציגי ההורים תארו מצב בעייתי של וועדי ההורים, שאין להם זכות עמידה כוועד בבית-משפט וגם כשהרשות המקומית ומשרד החינוך מפעיל הליך שימוע נגד מנהל בית-ספר – ההורים נשארים מחוץ לתמונה; הם לא מיודעים בפרטי ההליך ואינם מוזמנים כעדים בשימוע.
בדיון השתתפו גם הורים שנאבקו השנה על מסגרת חינוכית רגילה לילדיהם וסרבו לשלבם במסגרות החינוך המיוחד אליהן ייעדה אותם מערכת החינוך. בתחילת שנת הלימודים הנוכחית סייענו לחמש משפחות שקיבלו החלטה לא לשלוח את ילדיהם למסגרות החינוך המיוחד ובזאת לעבור על חוק חינוך חובה. שני תלמידים חזרו למסגרת חינוכית רגילה לאחר שעו"ד מטעמנו פנתה למקבלי ההחלטות והוכיחה אותם על ליקויים בהליכי ההשמה. בשני מקרים נוספים, ההורים תבעו ממשרד החינוך ומהרשות המקומית את הזכות של ילדיהם ללמוד במסגרת חינוכית רגילה ובידיהם חוות-דעת מקצועיות התומכות בדרישתם – במקרה אחד הדיונים עדיין לא הסתיימו ובינתיים התלמיד לומד במסגרת רגילה דתית-חרדית שהיתה מוכנה לקבלו. השני עדיין ללא מסגרת לימודית. במקרה האחרון ההורים נתבעו על הפרת חוק חינוך חובה משום שלא שלחו את בנם לבית-ספר לחינוך מיוחד. ימים ספורים לפני הדיון בבית משפט ובתיווך עו"ד מטעם הל"ה - ההורים, משרד החינוך והרשות המקומית הסכימו להיכנס להליך גישור. בתום ההליך הוסכם על הצדדים כי במקום בי"ס לחינוך מיוחד התלמיד ילמד במסגרת כיתה טיפולית בבי"ס רגיל וישתלב עד סוף השנה בחינוך הרגיל.
מהמקרים הללו ומעשרות רבות של מקרים נוספים נראה כי וועדות ההשמה והערר, האמורות לקבוע את "זכאותו" (כלשון החוק) של תלמיד לחינוך מיוחד, אינן מייחסות חשיבות לחוק, שלא לדבר על גורלם של תלמידים רגילים, המוגדרים על ידם כחריגים הנצרכים למסגרת מיוחדת.
מניסיוננו רב השנים בהל"ה, וועדות השמה וערר ספורות המליצו על טיפולים או שיעורים מיוחדים שיינתנו לתלמידים מתקשים, במסגרת החינוך הרגיל, למרות הקביעה בחוק חינוך מיוחד ובחוק השילוב. בשיחות שלא לציטוט, חברים בוועדות הללו אמרו לפעילי הל"ה כי עלויות האקסטרה טיפולים במסגרת החינוך הרגיל (הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק וכיו"ב) גבוהות, בעוד שתלמיד חינוך מיוחד מקבל את הטיפולים הללו במסגרת תקנים קבועים של משרות טיפוליות במסגרת זו. לא פלא אם כן, שרוב התלמידים המאיישים את מסגרות החינוך המיוחד נמנים על השכבות המוחלשות, שאין בידיהם האמצעים לממן טיפולים פרא-רפואיים. בהעדר מענה הולם מהרשויות המקומיות ומשרד החינוך במסגרת חינוכית רגילה, ילדים אלה מתוייגים כחריגים וסיכוייהם להשתלב חזרה במסגרות הרגילות נמוכים.
המסקנות העיקריות בסיכום הדיון של הרוב היו: למערכת החינוך הרבה יותר קל להתפשר עם משפחה הנאבקת על זכות של ילד אחד לחינוך מאשר עם קבוצת הורים הנאבקת על זכות של בי"ס או ישוב שלם. בנוסף, לא בכל מקרה צריך למהר ולרוץ לבית משפט. מאבק ציבורי מנוהל היטב יכול לפתור בעיות במערכת החינוך, אשר המערכת המשפטית מעדיפה לא להיכנס אליהן.
שיתוף פעולה עם ארגונים
בשנת 2006, בנוסף לפעילותנו העצמאית בקרב קבוצות הורים (אשקלון, שדרות, רהט, מושבי לכיש, מושבי חבל הבשור, ג`לג`וליה ותל-אביב), פנו אלינו מ- N.G.O`S בבקשה לקיים סדנאות והרצאות, בנושאי חינוך בכלל ובנושא זכויות הורים בפרט, לקבוצות שלהם. במסגרת זו נפגשנו עם קבוצות הורים בירושלים (ארגון "ממזרח שמש"), וועדי הורים בדווים בנגב (שתי"ל), דוקטורנטים של קרן איס"ף וקציני חינוך בצה"ל (דרך מרכז אדוה). עו"ד מטעם ארגון הל"ה השתתפה בסמינר באוניברסיטת ת"א בנושא "משפט וחינוך" ע"י "התוכנית לחינוך משפטי קליני – המשפט בשירות הקהילה".
שיתוף הפעולה עם ארגונים נוספים בא לידי ביטוי בטיפול במקרים פרטניים של הפרת זכויות בחינוך; ארגונים המטפלים ביוצאי אתיופיה (האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, מרכז היגוי לעולי אתיופיה, טבקה) מפנים אלינו משפחות ומתייעצים אתנו בנוגע למשפחות שבטיפולם.
התחלנו שיתוף פעולה במקרה אחד השנה עם מחלקת הגישור של "מרכז מהו"ת" בעוסק בבניית שיתופי פעולה בין מורים-הורים.
שיתוף הפעולה העקבי והפורה ביותר מתקיים זו השנה הרביעית ברציפות עם ד"ר ניסים מזרחי מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב בסמינר שהוא מעביר תחת הכותרת "שיח טיפולי ורפרודוקציה חברתית". בתחילת שנת הלימודים ד"ר מזרחי מזמין אותנו להרצות על פעילות הל"ה בפני הסטודנטים בסמינר ולקראת סוף הסמינר חלק מהסטודנטים בוחרים לעשות את מחקרי השדה שלהם בארגון הל"ה. בסוף 2005 התפרסמה כתבה בעיתון "מעריב" הסוקרת את מימצאי המחקרים ההשוואתיים שעשו הסטודנטים בין אבחונים של השירות הפסיכולוגי מטעם משרד החינוך לבין אבחונים שנעשו ע"י פסיכולוגים פרטיים. בפברואר 2006 נפגשנו עם נציגי משרד מבקר המדינה שהגיעו, בעקבות הכתבה, לבדוק מדוע קיימים פערים גדולים בין תוצאות האבחונים הפרטיים לאלו של שפ"י.
השנה, בניגוד לשנים קודמות בהן הסטודנטים חקרו אך ורק את החומר המתועד בהל"ה, הצלחנו לשכנע אותם לעשות את המחקרים שלהם "בזמן אמת"; להיפגש עם משפחות המצויות בעיצומו של מאבק על חינוך רגיל לילדם. עפ"י עדויות הסטודנטים, המפגשים ביניהם לבין המשפחה הנאבקת עשו עליהם רושם אלף מונים יותר מתיק עם ניירת במשרדי הל"ה. חלק מן הסטודנטים המשיך את הקשר עם ההורים גם לאחר שסיימו לראיין אותם.